גילוי רגישות מקסים של הרשם הנכבד איתי כרמי למצבו של החייב, ופסיקה חשובה לכל החייבים שהגיעו להסדר עם כונס הנכסים של המשכנתא, כדי למנוע המשך מימוש הדירה או פינוי דירה, וצד שלישי לו חייבים כסף מנסה להכריח את כונס הנכסים להמשיך במימוש הדירה חרף ההסדר.

חייבים מעפולה הפסיקו בשנת 2011 לשלם את המשכנתא, והגישו כנגדם תיק למימוש הדירה. לאחר זמן מסויים, פנו החייבים לוועדה הבינמשרדית, והגיעו להסדר עם הבנק.

במרץ 2016, הגיש זוכה אחר, בתיק המימוש, בקשה למנות כונס נכסים במקום הכונס הנוכחי, ולאפשר לו לממש את הדירה ולפנות את החייבים. שכן, יש לחייב חוב והוא לא משלם אותו.

הרשם סקר את המצב המשפטי ולבסוף דחה את הבקשה של הנושה המעקל ולא איפשר המשך מימוש הדירה. הרשם קבע כי מטרת ההליך אינה מימוש הנכס אלא סילוק החוב, ואם החוב מסולק בדרך של הסדר, זוהי דרך עדיפה, והיא תואמת את המידרג המצופה בנקיטת הליכים כנגד חייב.

הרשם סיכם את המצב המשפטי וקבע כי השאלה היא האם הכונס שמונה מטעם הזוכה המובטח במשכנתא תיק המימוש ינקוט בהליכים חרף הסדר בתיק המימוש לטובת הזוכים המעקלים בתיקים הרגילים.

יחד עם זאת, כולם מסכימים כי הזוכה הרגיל לא ייהנה מהתנאים המיוחדים והמקלים להם זכאי נושה מובטח מכוח הסכם משכנתא.
אציין ואדגיש, כי יש שוני מהותי בין נושה מובטח לנושה רגיל, בעיקר לעניין הסידור החלוף או זכותו של החייב לדיור מוגן, האם מפנים, אם בכלל, מתי, מה התנאים וכו'.

הרשם קבע שיש מבחן דו שלבי. האחד לבחון את השאלה האם הנסיבות הן כאלה המצדיקות לפעול נגד הבטוחה מנקודת מבט של הזוכים הרגילים על פי מבחן הצורך ומבחן התועלת.  אם נמצא שאין לפעול, בין אם לא תצמח מכך תועלת לזוכה הרגיל ובין אם קיימים הליכים שחומרתם פחותה לגביית החוב, שהרי אין להמשיך לשלב הבחינה הבא. בכל מקרה ישקלו האם זכותו של הנושה המובטח תיפגע אם הנושה הרגיל ימשיך לפעול בתיק שלו באופן עצמאי, ללא קשר לתיק המימוש.

במקרה הפרטי שלנו, סבר הרשם כי החוב לזוכה הרגיל נמוך ביחס לחוב המשכנתא, ויש לפעול לגבות אותו בדרכים אחרות. מה גם מדובר בחייב שחטף אירוע מוחי ומימוש הנכס משמעה הותרת החייב ובני ביתו ללא קורת גג, וזה נראה שהאמצעי לא מידתי ביחס למטרה. הרשם קבע כי המונח "משפט צדק" כולל בחובו גם "אכיפת צדק". חשוב שהאמצעים שננקטים יהיו מדיתיים תוך מידרג מהקל אל הכבד, תוך יישום עקרון תום הלב, ובלבד שההליכים הללו יהיו מוצדקים עד הנקודה שיהפכו את החייב נטל על החברה. פינוי האדם מביתו במקרה זה, יהפוך אותו לנטל על החברה, יותיר אותו ללא קורת גג, ואין כל הצדקה לממש את הדירה. מה גם שהחוב הוא רק של החייב, והדירה הינה של 2 בני הזוג. לכך התווסף גם גודלה של הדירה, שהיה 40 מ"ר. משכך, נדחתה הבקשה להמשך מימוש הדירה, והרשם הותיר את החייב בביתו.

הפוסט רגישות יפה בהוצאה לפועל בנושא פינוי דירה הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.

בית משפט מחוזי מרכז דחה תביעה של בנק לאומי להטיל עיקול על דירת מגורים שרשומה על שם אשת החייב בלבד למרות שדירת המגורים נרכשה על ידי 2 בני הזוג במהלך חיי הנישואים שלהם, וזאת מאחר שהשתכנע שבני הזוג התכוונו להפריד את הדירה מהרכוש המשותף ורשמו אותו מראש על שם האשה, על מנת להגן על הרכוש לטובת האשה והילדים, וזאת בטרם הסתבך הבעל בחובות.

מדובר בקבלן בניין שנישא לאשתו קורין בשנת 1983. בנת 1995 החליטו בני הזוג לרכוש בית בפרדסיה, ובשנת 1996 נבנה הבית על ידי הבעל שהוא קבלן בניין במקצועו.

בשנת 2000 נרשם הבית על שמה של האשה בלבד. במועד רישומו של הבית על שם האשה, מצבו של הבער היה בכי טוב.

לימים בשנת 2007 הורע מצב עסקיו של הבעל ונוצרה יתרת חוב בבנק לאומי, לה ערב הבעל אישית..

בעקבות חובות לבנק, הגיש בנק לאומי תביעה ובמסגרתה ביקש לעקל את דירת המגורים  הבנק טען כי דירת המגורים שייכת בחלקה לבעל. הבנק  לא טען כי האישה שותפה לחובות ואף לא טען כי היתה הברחת נכסים מהבעל לאשה.

הבנק עשה זאת מכוח סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל המקנה לבית המשפט רשות להצהיר כי הזכות במקרקעין של החייב, למרות שהם לא רשומים על שמו.

דיני ההוצאה לפועל מתווים את המסגרת המשפטית במסגרתה רשאי נושה לתפוס את נכסי החייב, ולהיפרע מהם. כאשר המדובר בנכס מקרקעין. סעיף 34 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 יוצר הבחנה בין מצב בו המקרקעין רשומים על שם החייב לבין מצב בו המקרקעין רשומים על שם אחר.

כלומר, כאשר נכס אינו רשום על שם החייב, כמו במקרה שלנו, שהנכס רשום על שם אשת החייב, רשאי הזוכה לפנות לבית המשפט בבקשה להצהיר, לאחר ששוכנע, כי המקרקעין שאינם רשומים על שם החייב, הם שלו, ובית המשפט יכול לצוות על עיקולם.

סעיפי החוק הללו, כמובן, באים להגן על נושים מפני הברחת רכוש. אך בית המשפט קובע, כי ייתכן מקרים שבהם רכוש רשום על שם אדם אחר, וזה נעשה בתום לב, ולא כדי להבריח נכסים בידי נושים.

במקרה שלנו, מתייחסים לזוגות שנשאו לאחר שנת 1.1.1974. מקום בו נישאו בני הזוג לפני 1.1.74, פסק דין זה לא רלוונטי, שכן, חלה על בני זוג אלה הלכת השיתוף, שם ממילא הרכוש משותף בין בני הזוג, בין אם רשום ובין אם לאו, וכדי להפריך טענה זו, נדרשות ראיות כבדות משקל על הטוען לכך.

מכל מקום, המקרה שלנו הוא מקרה של בני זוג שנישאו אחרי 1.1.74 וחל לגביהם חוק יחסי ממון.

מכל מקום בית המשפט השתכנע כי אין מדובר כאן בהברחת רכוש. בית המשפט קיבל את הטענה כי בני הזוג בחרו להגן על המשפחה מקריסה כלכלית עתידית, וזו זכותם, וזו החלטה לגיטימית ומושכלת, ואין כל רע בכך שבני הזוג מפרידים את הרכוש אותו מייעדים לעסקים ולצרכים משפחתיים. בית המשפט קבע כי נושים העובדים עם בעלי עסקים שדירת המגורים לא רשומה על שם בעל העסק, צריכים לקחת בחשבון בהחלטתם לתת אשראי כי הדירה שייכת רק לאשה, והיא מופרדת ממסת הנכסים של הבעל. כמובן, שבית המשפט הדגיש שיש הבדל אם הדברים נעשו מראש, או רק לאחר שהבעל נקלע לצרות.

סופו של דבר, בית המשפט דחה את טענת הבנק וקבע כי התרשם שרישום הנכס נעשה על שם האשה בכוונת מכוון ומתוך הסכמה הדדית, ולפיכך, אין לבעל כל זכות שניתן להצהיר עליה ולעקלה, ודחה את המרצת הפתיחה של בנק לאומי.

ה"פ 13815-07-09 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' דוד ואח' ניתן ביום 17.5.15 

הפוסט יש חובות לבעל והדירה רשומה רק על שם אשת החייב? הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.