ונתחיל מהסוף הטוב לאשה שחתמה ערבות

בפסק דין שניתן בחודש מאי 2022, בית משפט השלום בחיפה, דחה את תביעת בנק מזרחי טפחות בע"מ כנגד אשה שחתמה בעבר ערבות לזוג שרכשו דירה. זאת בטענה שהבנק לא יצא ידי חובתו כלפי הנתבעת, לרבות חובת מסירת פרטים מהותיים וחשובים אודות הערבות עליה היא חותמת והבנק לא עשה דיו בכדי להסביר לחותמת את ההשלכות של חתימה על ערבות זו.

בית המשפט קבע כי לאור הפרת חובת הבנק ליידע ולהיות גלוי עם הערבים שחותמים, ביחס למהות הערבות ולסיכונים הכרוכים בה, באופן יסודי ומהותי, הפרה זו מביאה לבטלות תוקפה של הערבות. ואוו… יש צדק.

חתימת ערבות סטנדרטית שהסתבכה

מדובר בערבה שחתמה ערבות לרכישת דירת מגורים עבור זוג צעיר, בשנת 1994. הבנק העניק לחייבים העיקריים הלוואה בסך 147,000 ₪, ודרש מהם לגייס ולהחתים ארבעה ערבים, ביניהם הנתבעת.

בשנת 2003, הזוג הצעיר הסתבך והגיע למצב כלכלי לא פשוט ובעקבות כך, החל לפגר בתשלומי המשכנתא. הבנק החל בהליכי מימוש של דירת המגורים של החייבים העיקריים, ובשנת 2011, הדירה נמכרה במחיר של 190,000 ₪.

כטבעם של חובות, החוב צמח וגדל

כפי שניתן לראות ולצפות, הליכים שכאלו נמשכים זמן רב. החוב צבר פיגורים בגין הימשכות ההליכים, ומהסכום המקורי של 147,000 ₪, נותר חוב של כ-250,000 ₪.

הבנק תבע מהערבים בתיק לשלם את יתרת החוב

הבנק לא היסס ותבע את הערבה על חלקה בהלוואה (כשליש). מדובר בערבה מוגנת, שכן היא ערבה לדירת מגורים.

הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן, וטענה שהיא לא חייבת לבנק מאומה. הנתבעת  טענה כי במועד החתימה היא לא ידעה כלל עברית, לא הכירה את הלווים, וכי הסכימה לחתום ערבות בשל לחצים של בעלה, ממנו היא התגרשה בהמשך.

עוד טענה הערבה כי הבנק לא הסביר לה דבר וחצי דבר אודות הערבות, משמעות החתימה והשלכותיה המשפטיות, וכי לא קיבלה מסמכים מהבנק. הערבה גם התלוננה כי במשך 24 שנים לא שמעה מהבנק דבר. הבנק תבע אותה בשנת 2018.

הבנק כמובן התנגד לטענות הערבה, טען כי המסמכים היו מתורגמים לרוסית, והכילו הסבר מפורט על ערבותה. הבנק טען כי שלח מכתבים לכתובת שהייתה רשומה בבנק.

לבנק יש חובות כלפי חותמי ערבות

כבוד השופט אמיר סלאמה קבע כי "הבנק חב כלפי הנתבעת, בתור ערבה להלוואה, במספר חובות הכוללות חובת תום לב, חובת זהירות וחובת נאמנות."

המקורות המשפטיים לחובות אלה, נקבעו בחוק הערבות, חוק הבנקאות, (שירות ללקוח) ובין היתר, דברים שנקבעו בפסקי דין של בית המשפט העליון לפיהם "הבנק מחויב לפעול בתום לב, לא להטעות את מקבל השירות, לגלות כל פרט בעל חשיבות לשירות הניתן ולא פחות חשוב,

על הבנק לפרט את מכלול הסיכונים הכרוכים בשירות

על פי סעיף 17א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), חובות הבנק כלפי הלקוח, ובכלל זב חובת הגילוי הנגזרת מחובת הנאמנות הרחבה, חלות גם לגבי הערבים."

בית המשפט קבע כי "בכדי שהבנק יצא ידי חובותיו כלפי הערב, עליו להראות כי הוא גילה בפני הערב, טרם כריתת  הסכם הערבות, כל פרט בעל חשיבות בנוגע לערבות, וכן כי הוא יידע והסביר לערב הפוטנציאלי את מכלול הסיכונים וההשלכות הכרוכים בחתימה על ערבות.

פרטים אלה צריכים לכלול, בין היתר, את סכום הלוואה, את סכום החזר החודשי, את סכומי הריביות, את המשמעות של פיגורים בתשלום, ואת ההשלכות שעלולות להיות כלפי הערבים להלוואה, גם בהינתן קיום בטוחה בדמות משכנתא על דירה."

לסיכום:

לבנק יש חובות כלפי לקוחותיו וכלפי אלו שחותמים עבורם ערבות. הפרה של כללים אלו על ידי הבנק, יכולה להביא לפטור מלא או חלקי מחובת הערב כלפי הבנק. בית המשפט קבע כי במקרה שלנו הבנק לא יצא ידי חובתו כלפי הנתבעת, והפר את החובות הללו כלפי הערבה ולכן ביטל את הערבות.

סופו של דבר ומכלול השיקולים, הבנק הפסיד בתביעה, ובית המשפט דחה את תביעתו וחייב אותו לפנים משורת הדין רק ב-5000 שח הוצאות הליך.

הפוסט חתימה על ערבות ומחויבות הבנק כלפי הערבים הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.

כשאדם מגיע לבנק לחתום ערבות לחברו, בדרך כלל מדובר באזרח ישר ותמים עם רצון לעזור. פעמים רבות, החותם אינו יודע לחלוטין את ההשלכות של החתימה על הערבות, או את המשמעויות של ערבות באופן כללי. ובכדי להגן על אנשים טובים ותמימים, נוצרו הגבלות וחוקים שמחייבים את הבנק כלפי הערבים.

סיפור מעניין ובעל ערך לחותמי ערבויות
כבוד השופט ליאור ברינגר, נתן פסיקה בבית משפט השלום באילת שממחישה את חובת הגילוי כלפי האזרח הפשוט שמגיע למעמד חתימה על ערבות בבנק. השופט דחה תביעה של בנק הפועלים כנגד אזרח תמים שחתם ערבות לאחר. השופט קובע כי כאשר אזרח תמים מגיע לבנק בכדי לחתום ערבות לחברו, מוטלת על הבנק חובה לפרט בפני הערב את כל מה שהבנק יודע על חשבונו של החייב בהקשר להלוואה המתבקשת. הבנק מחויב להסביר לערב בשפה פשוטה וידידותית מהם הסיכונים וההשלכות שהוא לוקח על עצמו עם חתימתו על מסמכי הערבות.

לבנק יש מחויבויות. האזרח אינו הפקר
בנק הפועלים הגיש תביעה כנגד בחורה שחתמה על ערבות לטובת חברתה שקיבלה הלוואה מהבנק על סך של 60.000 שח. החשבון התנהל באילת אבל הערבה חתמה בסניף בקריית גת. פקידת הבנק בקריית גת, העידה שלא ידעה הרבה על מצבו של חשבון הבנק של המלווה ולכן גם לא אמרה דבר לחותמת על הערבות. מה עוד שמסתבר שהחברה שהיא החייבת העיקרית חרגה באופן תדיר ממסגרות האשראי שלה, לא עמדה בתשלומי כרטיס האשראי שלה ושיקים שהיא חלקה חוללו (לא כובדו). בקיצור, חשבון בנק בעייתי מאוד.

הבנק לא גילה לערבה דבר על מצב החשבון ויתרה מכך, בטופס הגילוי של הערבות או בהסכם ההלוואה שבהם נדרש הבנק לגלות את מטרת לקיחת ההלוואה, נכתב "פירעון הלוואות קודמות + צריכה".

בתשאול פקידי הבנק, אלו מסרו עדויות ופרשנויות סותרות לגבי פרוש המילים והשופט קיבל את הרושם שהבנק לא מצליח להבהיר ולהוכיח את כוונות המילים שרשומות במסמכי ההלוואה. לכן, ברור שהערבה שחתמה ערבות להלוואה שכזו, לא יכלה לדעת למה התכוון הבנק ולא קיבלה את כל המידע אותו הייתה אמורה לקבל.

זה בנק חכמולוג
אתם בטח שואלים את עצמכם, מה היה קו ההגנה של הבנק? ובכן, הבנק טען שהבחורה שבאה לחתום ערבות הייתה די אדישה ולא שאלה שאלות לגבי מצב חשבונה של חברתה החייבת (ושאינו יודע לשאול) ואין זו חובתו של הבנק לעורר את העניין ולמסור לערבה מיוזמתו מה בדיוק קורה בחשבון הבנק שבו נתבקשה לחתום ערבות. ומאחר וזו לא שאלה דבר, אין לה להלין אלא על עצמה.

אהה??… תשובה של בנק… אז זהו, שלא.

"ושאינו יודע לשאול. את פתח לו"
כמובן שבית המשפט דחה את טענת הבנק וקבע שבדומה למצווה עלינו בהגדה של פסח "ושאינו יודע לשאול. את פתח לו" כך גם מצווה על הבנק לפתוח בפני החותם על הערבות את המידע הרלוונטי.

בית המשפט הסיק שלבנק היה עניין בהחתמת הערבה שהרי ההלוואה נועדה לסגירת חובות קודמים של החייבת העיקרית. ולמעשה בהחתמת הערבה הבנק הרוויח בטוחה לתשלום החובות של החייבת אותם היא די התקשתה לשלם.

לסיכום הדברים:
בית המשפט קבע שכאשר אזרח תמים וישר שכל מטרתו היא לעזור מגיע לבנק לחתום ערבות להלוואה של חברו, על הבנק לפרט בפני החותם את התמונה המלאה הידוע לגבי חשבון הבנק של החייב ומצבו בהקשר להלוואה הנערכת. הבנק מחויב להסביר לערב בשפה פשוטה וידידותית מהם הסיכונים הכרוכים בחתימתו ואת המשמעות של להיות ערב להלוואה.

הבנקים לא יכולים להסתתר יותר מאחורי אותיות קטנות או הסברים מעומעמים. בית המשפט קבע כי הבנק חייב להסביר לערב את מטרת ההלוואה ואת הרקע שהביא את החייב ללקיחת ההלוואה. השופט לא קיבל את טענת הבנק כי אם הערב לא שואל אז הבנק לא חייב לפרוס בפניו את התמונה הכוללת כפי שהיא ידועה לבנק. הבנק צריך להיות אקטיבי ולמסור את המידע הנדרש ולהסבירו בשפה פשוטה וברורה לערב.

סופו של סיפור הוא שלא זו בלבד שהבנק דחה את תביעת הבנק כנגד הבחורה שחתמה ערבות, אלא שבנוסף בית המשפט גם חייב את הבנק לשלם הוצאות על סך 15.000 שח.

אז אם חתמתם ערבות והבנק תובע אתכם, דעו שיש הרבה מה לעשות. במקרים רבים ניתן לחלץ אתכם מהצרה. אז אל תקבלו את רוע הגזרה ופעלו כדי להיחלץ מהצרה. הסיכויים הינם טובים מאוד שתצליחו.

הפוסט ערבויות והגדה של פסח. מה הקשר? הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.

ערב לחובותיו של אחר משול לבן הרביעי בהגדת הפסח ו"שאינו יודע לשאול" ומשכך "את פתח לו"

כשאדם חותם ערבות לחברו, הוא משול לאחד הבנים מהגדת הפסח "ושאינו יודע לשאול" וכמצוות ההגדה: ושאינו יודע לשאול את פתח לו".

פסיקה שניתנה לאחרונה על ידי כבוד השופט ליאור ברינגר, שניתנה בבית משפט השלום באילת, בפסק דין תא"מ 24398-07-11 דחתה את תביעתו של בנק הפועלים, וקבעה כי כאשר אזרח תמים מגיע לבנק בכדי לחתום ערבו להלוואה של אחר, חובה על הבנק לפרוס בפני הערב את התמונה המלאה הידועה לו בנוגע לחייב, בקשר עם ההלוואה הנערבת ולהסביר לו בשפה פשוטה וברורה מה הסיכונים שהוא לוקח על עצמו.

וכך היה: בנק הפועלים הגיש תביעה כנגד ערבה שחתמה על ערבות להלוואה שקיבלה החייבת העיקרית מהבנק בסך 60,000 ₪.

החשבון התנהל באילת והערבה הוחתמה בקריית גת. פקידת הבנק בקריית גת העידה שלא ידעה דבר על מצבו של החשבון של החייבת העיקרית, והודתה שלא גילתה לערבה דבר. עוד התברר כי החייבת העיקרית חרגה ממסגרות האשראי, שיקים בחשבונותיה חוללו, לא עמדה בתשלומי כרטיס האשראי שלה, ובעצם הבנק העמיד את כל החוב וגיבש אותו בהלוואה אחת. הבנק ידע שהחייבת לא עומדת בהתחייבויות שלה ולא גילה על כך דבר לערבה.

בטופס הגילוי של הערב ו/או בהסכם ההלוואה נדרש הבנק לגלות מה מטרת מתן ההלוואה כתב "פירעון הלוואות קודמות+צריכה". פקידי הבנק מסרו עדויות סותרות לגבי פירוש המילים והשופטת קיבלה הרושם כי הבנק לא הצליח להבהיר ולהוכיח למה הכוונה במילים שרשומות על מסמך ההלוואה, ומשכך ברור כי הערבה לא ידעה ולא יכלה לדעת למה התכוון הבנק במילים אלו, המהוות את המידע הבלעדי שמסר הבנק לערבה אודות מטרת ההלוואה.

להגנתו, טען הבנק כי הערבה גילתה אדישות ולא שאלה מאומה בנוגע למצבה של החייבת, ואין זו חובתו של הבנק לעורר את העניין ולסםר לערבה מיוזמתו מה בדיוק קורה בחשבון של החייבת. ומשלא שאלה הערבה דבר, אין לה להלין אלא על עצמה.

בית המשפט דחה את הטענה וקבע "ושאינו יודע לשאול – את פתח לו"

בית המשפט הסיק כי לבנק היה אינטרס בהחתמת הערבה, שכן ההלוואה כולה נועדה לסגירת חובות קיימים של החייבת בבנק ובהחתמת הערבה "הרוויח" הבנק בטוחה לתשלום החובות שהחייבת התקשתה לשלם.

במצב דברים זה, כאשר אזרחית תמימה מגיעה לבנק לחתום ערבות להלוואה של אחר, חובה על הבנק לפרוס בפני הערב את התמונה המלאה הידועה לו בנוגע לחייב, בקשר עם ההלוואה הנערבת, ולהסביר לו בשפה פשוטה וברורה מה הסיכונים שהוא לוקח על עצמו.

בית המשפט קבע כי הבנק חייב להסביר לערב את הרקע להלוואה, את מצבו הכספי של החייב, ואת משמעותה של חתימת הערבות, כך שהערב יוכל לקבל החלטה מושכלת ככל האפשר, כמיטב הבנתו, בנוגע לחתימתו כערב לחובותיו של אחר.

השופט לא קיבל את עמדת הבנק כי משהערב אינו שואל, אין הבנק חייב לפרוס בפניו את התמונה כפי שהיא ידועה לבנק.

בית המשפט סבר כי הבנק צריך להיות אקטיבי וליזום בעצמו את מתן המידע הנ"ל ולהסבירו לערב, אפ אם זה אינו שואל, פעמים רבות מכוון שאינו מודע לחשיבות המידע ולמשמעותו, פעמים מכיוון שהלווה מטעה אותו והוא בתמימותו ובהיותו הדיוט אינו יודע לשאול את השאלות הנכונות.

בית המשפט סבר כי המטרה החברתית היא לאפשר קיומן של הלוואות ולשם כך לאפשר חתימה על ערבים להלוואות, אולם הכוונה שהדברים ייעשו מתוך הבנה ושיקול דעת ולא חתימה סתמית כאשר הערב החותם אינו מודע למשמעות חתימתו. דברים אלה נכונים ביתר שאת כאשר החייבת נמצאת בחובות ושאינה מסוכלת לפרען, וההלוואה נועדה לשם פירעון חובותיה לבנק שכן במצב זה הבנק אינו בעל אינטרס אישי להחתים אותה על ערבותה.

כאמור, הבנק דחה את תביעת הבנק ואף חייבו לשלם הוצאות בסך 15,000 ₪.

בפסק דין זה הוזכרו שני פסקי דין נוספים ביניהם החשובים פסק דין המנחה בתחום ע"א 5893/91, בנק טפחות נ' צאבח, שם נפסק כי יד לדון לגופו של כל מקרה על נסיבותיו, וכן ת"א (ת"א) 88311/96, בנק הפועלים נ הילקרוסט, מקרה בו היה לבנק אינטרס בהחתמת הערב.

הפוסט ערב לחובותיו של האחר הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.

וגם: האם מוסמך ראש ההוצאה לפועל לדחוק באדם לנטוש את הליכי ההוצאה לפועל ולפתוח בהליכי פשיטת רגל או הליך מחיקת חובות

המצב קשה, החובות גדולים, עדיין, במקום להיות נרדף על ידי הנושים, קיימים פתרונות שונים לחייבים על מנת לאפשר להם להמשיך לחיות בכבוד, ולא להגיע למצבים קשים. לעיתים, אנשים "מוכרים" את חייהם בלהיות נרדפים מנושיהם, במקום לעמוד רגע ולחשוב. אולי במקום לברוח מהבעיות, כדאי לטפל בהן. ישנם פתרונות יצירתיים להליך מחיקת חובות. זה אף פעם לא פתרון לברוח מהבעייה אלא למצוא את הפתרון המתאים והנכון.

2 מסקנות חשובות מהכתוב להלן: האחת, יש אפשרות לחיות בכבוד, ובלי יאוש, גם כאשר יש חובות בהוצאה לפועל. שניה, בחירת המסלול לפתרון בעיית החובות ויצירת תוכנית מחיקת חובות, הינה חופשית מרצונו החופשי של האדם, ולא ניתן לדחוק אותו אם אינו חפץ בכך.

קיימות מספר דרכים להתמודד:

האחת, להגיש בקשה להכריז על החייב פושט רגל. השניה, להגיש חקירות יכולת פרטניות בתיקים השונים, כדי להימנע מן ההגבלות המוטלות על חייב כאשר הוא פושט רגל או חייב מוגבל באמצעים.

פתרון ביניים, הוא הגשת בקשה לאיחוד תיקים והרכזה על החייב כמוגבל באמצעים, שם רשם ההוצאה לפועל קובע סכום בהתאם ליכולתו של החייב, המשולם לטובת כל הנושים בחלק היחסי (למעט תיקי מזונות ומשכנתא).

מהו המסלול הנכון ופירוט נרחב יותר, פרטתי באתר שלי בדפים הללו:

• איחוד תיקים
• פשיטת רגל
  
• מחיקת חובות

במאמרים אלה סקרתי את היתרונות והחסרונות של כל דרך.
בכל מקרה ברור כי חובה מוסרית של אדם כלפי עצמו ומשפחתו, לא לברוח, ולהיות נרדף עד סוף חייו אלא לפעול באחת הדרכים שהדין מציע, על מנת למנוע רדיפה אין סופית של הנושים, הטלת הגבלות על רשיון הנהיגה, עיקולי משכורת, עיקולי חשבון בנק, הליכים שיש בהם לסרס את חייו של אדם ולפגוע בכבודו. במקרים של התנהלות נכונה, הנושה יוצא נשכר אף הוא, ראשית, הוא מפסיק להשקיע בהליכי סרק כנגד החייב, ובכך חוסך כסף לעצמו ולחייב, ובנוסף, הוא זוכה לשיתוף פעולה ובכך הוא מרגיש כי ההליך נשלט, והחייב פועל בגילוי מלא, ואז אפשר להגיע עמו להסדרים, גם במסגרת ההליכים בבית המשפט/הוצאה לפועל, בהתאם ליכולתו.

ראוי להפנות את תשומת ליבם של החייבים לנקודה חשובה:

אין מקום לדחוק בחייב לנטוש את הליכי ההוצל"פ ולפתוח בהליכי פשיטת רגל
לאחר תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, נוטים רשמי ההוצאה לפועל, בהתאם להוראות הסעיף, לשלוח את החייב להליכי פשיטת רגל. הליכי פשיטת רגל, עם כל התועלת שבצידם, בעלי חסרונות, במיוחד לחייבים שחובותיהם בני מאות אלפי שקלים בודדים. פושט רגל יתקשה בעתיד לקבל משכנתא, אם בכלל, אף לאחר הפטרו, שכן המידע נשלח מיידית למאגרי המידע הפיננסי השונים, ובנקים כיום לא פועלים מבלי לקבל מידע אודות לווים, ואדם שפשט רגל, דומה שלא יוכל לרכוש דירה לעולם. לאור האמור, בחירת המסלול היא צעד חשוב, ויש לשקול אותו בכובד ראש.

לאור האמור, במידה והחייב אינו בטוח כי מעוניין ללכת להליכי פשיטת רגל, הוא יוכל להגיש במסגרת בקשה להכריזו כמוגבל באמצעים הודעה כי הוא אינו מעוניין ללכת להליכי פשיטת רגל, ואז יזומן לחקירת יכולתו על מנת לבחון את נימוקיו.

פסק דין שניתן על ידי כבוד השופט יצחק כהן, בבר"ע 001808/07, שפושניק גיא נ' שפושניק שרית קובע כי , הדבר מחייב, שאדם המבקש להגיש בקשה לפשיטת רגל, יעשה זאת מתוך רצון חופשי ועל בסיס שיקול דעת ורצון חופשי, ואין מקום לדחוק בו ללכת בדרך זו.

עוד קבע השופט, בדבריו המאלפים כי "הכרזת אדם כפושט רגל עלולה להטיל מגבלות שונות על עיסוקו, עבודתו או משלח ידו. אם היה פושט הרגל עורך דין, הרי שחברותו בלשכת עורכי הדין פוקעת מיד עם הכרזתו כפושט רגל, ולפיכך, אם עד להכרזה יכול היה להתפרנס מעריכת דין, הרי עתה יהיה עליו למצוא לעצמו מקור פרנסה אחר …. אף מתווך המקרקעין, אם יוכרז כפושט רגל, אפשר ויאלץ למצוא לעצמו מקצוע אחר ….. אדם שהוכרז כפושט רגל אינו יכול להיבחר לשמש כחבר במועצה של רשות מקומית … אינו יכול להיות חבר ועד בעמותה … אינו יכול להיות רשום בפנקס הקבלנים …, אינו יכול לעבוד כקבלן להעסקת כוח אדם … אינו יכול להתמנות כחבר דירקטוריון בחברה …, ואם היה דירקטור – כהונתו תפקע …, אינו יכול לשמש בתפקידים ציבוריים שונים, ועוד.

מלבד הגבלות אלה קיימות הגבלות נוספות, הדומות לאלה המוחלות על החייב בעת הכרזתו כחייב מוגבל באמצעים, והן הכרזתו כלקוח מוגבל מיוחד לפי חוק שיקים ללא כיסוי, איסור שימוש בכרטיס חיוב ואיסור יסוד תאגיד או היותו בעל עניין בתאגיד.

ההגבלות המוטלות על פושט הרגל, העלולות לעיתים להפקיע זכותו לעסוק במקצוע מסוים או בעיסוק אחר בהם עסק לפני הכרזתו, מחייבות שהחלטת חייב לפנות להליך זה, חייבת להיות החלטה מושכלת ומודעת, שהביאה בחשבון את כל ההשלכות העשויות להיות לפשיטת הרגל, ושקלה את יתרונות ההליך לעומת חסרונותיו.

קשה להלום מצב בו ראש ההוצאה לפועל ידחק קבלן לעבודות הנדסה בנאיות, מתווך מקרקעין או עורך דין, לפנות להליך פשיטת רגל או מחיקת חובות, כאשר ברקע מרחפת האפשרות שהליך זה יגדע את מקור פרנסתם. אם לא יהיה זה נכון לכפות על בעלי משלח יד מסוימים לפתוח מיוזמתם בהליכים להכרזתם כפושטי רגל, לא יהיה זה אף נכון לגבי אחרים, שהרי דין אחד חייב לחול על כולם. הבחירה בהליך פשיטת הרגל חייבת איפוא להיות בחירתו של החייב, הבאה מרצונו החופשי, ומרצונו החופשי בלבד, והחלטת החייב בעניין זה חייבת להתקבל על יסוד הסכמתו המודעת.

לאור האמור, 2 מסקנות חשובות מהאמור: האחת, יש אפשרות לחיות בכבוד, ובלי יאוש, גם כאשר יש חובות בהוצאה לפועל. שניה, בחירת המסלול לפתרון הינה חופשית מרצונו החופשי של האדם, ולא ניתן לדחוק אותו אם אינו חפץ בכך.

אין באמור במאמר זה משום יעוץ משפטי ו/או חוות דעת מחייבת והדברים אינם באים כתחליף לייעוץ משפטי.

הפוסט מחיקת חובות – לא תברח, לא ירדפו אחריך! הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.