לאחרונה אני שומעת מלקוחותי כי הבנק לפתע מודיע להם כי הוא סוגר להם את החשבון. הם לא מבינים מדוע? מה עשו.

אחד המקרים בהם טיפלתי אחות מוסמכת בית חולים, ותיקה שמשכורתה גבוהה, החלה פרוייקט בניה והסתבכה מעט. לצורך הסדרת המשבר נעזרה בבני משפחתה והיתה מפקידה לבנק כספים. תחילה הבנק ביקש מזומן לכיסוי השיקים, ולא הסכים לקבל שיקים מבני משפחתה מחשש שהשיקים יחזרו. הגברת נאלצה בכל פעם למשוך מכספומטים ופרטה את השיקים שנמסרו לה בבנק של קרובי המשפחה והיתה רצה לבנק להפקיד את השיקים. לאחר תקופת מה, הבנק התחיל לסרב לקבל מזומן, וביקש לדעת מה מקור הכספים. לפתע הבנק קרא לה לדיון דחוף על החשבון, איים עליה שמעשיה לא כשרים, שהיא מפקידה כספים רבים במזומן, ושהוא מעוניין לסגור את החשבון. הלקוחה נבהלה מאוד, ופנתה אלי לעזרה. לאחר דין ודברים, עם הבנק, המציאה להם הלקוחה את כל המידע שביקשו, ואז איפשרו לה להמשיך לנהל את החשבון. הבקשות היו פולשניות, מביכות, וגרמו לה להרגיש "עבריינית".

ככל שחולף הזמן, יש פניות לא מעטות של לקוחות בעניין. הדבר קריטי במיוחד לעסקים, שהחלפת חשבון, וסגירתו, זה לא דבר של מה בכך.

לשם כך כדאי לעשות סדר ולהבין מתי הדבר אפשרי ומתי לא, ולעיתים יש לנהל עם הבנק "מאבק" ולא לוותר, כדי לעמוד על זכויותיכם.

כלל הוא כי לכל אדם יש זכות לנהל חשבון בנק וקיימת חובה על הבנק לפתוח חשבון ללקוח, אף אם הלקוח מוגבל, יש לו חובות בהוצאה לפועל, עיקולים, הגבלות בהוצל"פ, הוא באיחוד תיקים, ועוד. (הערה: גם לפושט רגל מותר לנהל חשבון, ולבנק חובה לפתוח לו חשבון, ובלבד שימציא אישור מהכונס הרשמי ומבית המשפט של פשיטת הרגל על כך).

לא מעטים המקרים, שאנשים שיש להם חובות ותיקים בהוצאה לפועל, מגיעים לבנק, ומבקשים לפתוח חשבון, והבנק מסרב.

להסיר ספק, בכל המקרים הללו, הבנק פועל שלא כדין.

על פי דין, יש לבנק חובה מפורשת לפתוח לכל אדם חשבון בנק, ואם הוא מסרב, יש לפנות בכתב למחלקת תלונות הציבור של הבנק שסרב, והוא יורה לסניף שסרב מיד לפתוח חשבון.

המקרים שציינתי למעלה אינם מנויים עם המקרים שהבנק ראשי לסרב לפתוח חשבון.

פסיקות לא מעטות לאחרונה, בעקבות דרישת הבנק לסגור חשבון ואף סגירתו בפועל, הובילו בעיקר עסקים, לפנות לבית המשפט בדרישה להורות לבנק שלא לסגור את החשבון.

בית המשפט קבע כללים לעניין.

ראשית, בבסיס, בנק לא יסרב סירוב בלתי סביר לתת שירותים בנקאיים, ובין היתר לפתוח חשבון (או להותירו פתוח).

בתי המשפט דנו מהם המקרים בהם ייחשב סירובו של בנק לסביר.

בתי המשפט ראו כסירוב סביר, והתירו לבנק שלא לפתוח חשבון, או לדרוש סגירתו במקרים הבאים:

מקרים של התנהגות בלתי הוגנת או רשלנית מצד הלקוח בניהול חשבונו, באופן הגורם נזק לבנק או לציבור – בין אם מדובר בפעילות בלתי חוקית הקשורה להלבנת הון, מימון טרור, פעילות ספקולטיבית וכיוצא באלה. מקרים נוספים קשורים להתנהגותו הספציפית של בעל החשבון ויחסו לפקידי הבנק, כגון התנהגות לא הוגנת, שימוש באלימות פיזית או מילולית מצדו כלפי פקידי הבנק, או אפילו איום בנקיטת אלימות פיזית או מילולית.

אבל בתי המשפט סברו כי אם הבנק לא מוכן להמשיך לנהל חשבון אזי נטל ההוכחה מוטל על כתפיו, ואין די בחשש סתמי וכללי להתנהלות בלתי תקינה, והבנק צריך להצביע על חשש ממשי ולתת דוגמאות ממשיות.

אם חלילה הבנק מבקש לסגור את חשבונך, כי לא ממש נוח לו להמשיך לנהל אותו, דע כי לא ברור מאליו שהבנק יסגור את החשבון, ויש אפשרות לפעול כנגד הבנק, ולעמוד על המשך ניהול החשבון ועל זכויותיך.

הפוסט הבנק רוצה לסגור לך את החשבון בניגוד להסכמתך? הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.

עוד נקבע כי זכות הקיזוז של הבנק ביחס ליתרת הזכות עדיפה על העיקול שהוטל, ומשכך הבנק זכאי לקזז את הכספים שבפיקדונות לטובת החוב שלו, והוא גובר על המעקלים.

באחד הבלוגים שכתבתי שכותרתו "קבלת מסגרת אשראי" דווחתי לכם על פסק דין חדשני בבית משפט מחוזי בתל אביב, לפיו נקבע כי ניתן לעקל כספים עד לגובה מסגרת האשראי. מדובר בעיקול שהטיל נושה על חשבון הבנק של חברה, שהיה לה מסגרת אשראי, וכן פקדון במט"ח. בית המשפט המחוזי אישר לנושה לעקל את הסכומים בין יתרת החובה לבין המסגרת המאושרת, וכן אישר להטיל עיקול על יתרת הזכות בפקדון.

הבנקים, ובצדק לדעתי, לא יכלו לחיות עם התוצאה של פסק הדין, וכפי שנכתב בבלוג, בנק מזרחי הגיש ערעור לעליון "ע"א (1507/11) אליו ביקש איגוד הבנקים להצטרף כידיד בית המשפט.

ואכן המתנו והמתנו, וסוף סוף התקבלה החלטה מנומקת בבית המשפט העליון, בפסק דין שהפך את ההחלטה והחזיר את המצב לקדמותו.

בית המשפט איפשר לאיגוד הבנקים להצטרף כידיד בית המשפט ואף ביקש את עמדת המפקח על הבנקים זהו היתה עמדתו.

המפקח על הבנקים סבר כי הזכות למשיכת יתר היא זכות אישית, הכפופה לאישור הבנק ואינה ניתנת לעיקול. לעמדה זו הצטרפו, כמובן הבנקים.

בית המשפט קבע כי "הטלת עיקול על הזכות החוזית של הלקוח לקבלת אשראי על-פי הסכם המסגרת שבינו ובין הבנק, יש בה משום התערבות בלתי ראויה ובלתי רצויה באותה התקשרות באופן המשנה את פניה של הזכות שהתגבשה והפוגע בחופש ההתקשרות בחוזים הן זה של הבנק הן זה של הלקוח. עוד קבע בית המשפט העליון כי העובדה כי יש בידי הבנק בטוחות להבטחת פרעון חובותיו של הלקוח אין בה מענה לקשיים הרבים הכרוכים בהטלת עיקול כזה וזאת לא רק בהיבט העקרוני אלא גם בהיבט המעשי וכן מהיבט של שיקולי מדיניות משפטית ראויה.

כפי שכבר צוין מצבת הבטוחות שנוטל הבנק נגזרת ככלל מתנאי הסכם המסגרת לרבות הריבית המוסכמת, וכן מהערכות סיכון לגבי יכולת ההחזר של הלקוח העסקי הספציפי.

בית המשפט קיבל את טענת הבנקים כי הותרת פסק הדין על כנו, מבלי להתייחס לשיקולים כבדי המשקל שהבנקים העלו, מן הבחינה המהותית והמעשית, עלולים להשליך על יציבות המערכת הבנקאית ועל שמירת חוסנה.

עיקרי ההחלטה קבעו כי מכלול הטעמים המפורטים לעיל שלל בית המשפט את האפשרות להטלת עיקול על הזכות לקבלת אשראי לפי הסכם מסגרת שבין הבנק ללקוחו, וזאת בין אם מדובר בעיקול זמני בהליך תלוי ועומד,ובין אם מדובר בעיקול לגביית חוב פסוק בהליכי הוצאה לפועל או בהליכי גבייה על-פי פקודת המיסים (גביה).

לטעמים הרבים שפורטו, שמפאת מורכבותם לא אלאה את קוראיי, הוסיף כבוד השופט ניל הנדל נימוק מהמשנה, וכך כתב:

"נדמה כי ניתן למצוא תמיכה לשיקול זה במסגרת המשפט העברי בדין "הלווני ואלווך". מדובר בראובן שאומר לשמעון: "הלווה לי מאה זוז היום, וכתמורה לכך תוכל ללוות ממני מאה זוז מחר". השאלה היא אם יש בכך משום איסור רבית: שמעון מקבל מראובן את החזר ההלוואה הראשונה, ובנוסף מקבל שמעון את הזכות ללוות מראובן בעתיד כסף. מכאן שלכאורה ראובן משלם לשמעון ריבית, דהיינו: מחזיר לו את ההלוואה בתוספת טובת הנאה (הזכות ללוות כסף).

מפשטות לשון המשנה (בבא מציעא פרק ה, משנה י) משמע שאין בכך איסור. עם זאת, נחלקו בכך הראשונים … בעיקר, נתקשו הדעות בשיטת המתירים: מדוע אין בכך איסור ריבית, שהרי שמעון מקבל את הזכות ללוות כסף בתמורה לכך שהלווה כסף לראובן…

ייתכן לבאר את הדברים לפי הסברה האמורה. הזכות לקבל הלוואה אינה זכות ממונית מוחלטת. היא תלויה במערכת היחסים שבין הלווה לבין המלווה, ולעניין ההלכה הנ"ל, בחופש הבחירה של שמעון לממש את הזכות ללוות. מנקודת מבטו של שמעון – בנטילת ההלוואה יש צד זכות, אך יש גם צד חובה; לא בכדי אמרו חכמים ש"עבד לווה לאיש מלווה" … כיון שאין לראות את הזכות ללוות כסף כזכות ממונית אבסולוטית, כפי שהוסבר, יש לומר שאין בה איסור ריבית. לכן מותר לראובן – לפי דעה אחת – ללוות כסף משמעון היום, ובתמורה להעניק לשמעון זכות ללוות כסף בעתיד. המצב איננו דומה למקרה בו שמעון אמור לקבל כסף או שווה כסף, שאז ודאי מדובר בריבית.

… בדוגמא שהובאה עולה כי חכמי ההלכה הכירו בכך שאין להסיק מההסכם שהלווה הפוטנציאלי (שמעון) בהכרח יהיה מעוניין לממש את זכותו ללוות, ולכן אין בכך איסור ריבית. הדמיון למקרה שלפנינו הוא בנימוק לכלל: כפיית בעל החשבון לממש את יתרת זכות האשראי על-ידי הטלת עיקול – משנה את ההסכם בינו לבין הבנק מיסודו". ומן טעם הזה, בנוסף לטעמים שפורטו על ידי כבוד השופטת חיות, אין להתיר העיקולים.

לסיכום: בית המשפט החזיר את המצב לקדמותו. במצב דברים שיש מסגרת אשראי לא מנוצלת, נושה לא יוכל להטיל עיקולים על הכספים במסגרת. אם יש ללקוח פקדונות כנגד האשראי הזה, זכותו של הבנק תגבר על זכותו של הנושה, והכסף ישמש קודם כל את כיסוי החובה של הלקוח, ולא ניתן יהיה להעביר את הכספים למעקל אם הכספים הללו משמשים בטוחה לחוב לבנק.

הפוסט לא מעקלים כספי מסגרת אשראי הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.

ביהמ"ש מחוזי תל אביב קבע כי בנק המזרחי אחראי להתמוטטותה ופירוקה של חברת מחסני חשמל בע"מ, בשל החלטתו, ללא התראה, על סגירה מיידית של מסגרת האשראי שעמדה לרשות החברה.  בית המשפט חייב את הבנק לשלם לחברה את הנזק העקיף שנגרם כתוצאה מכך – 11.3 מיליון ₪, ולאחר הגשת ערעור על ידי הבנק, הגיעו הצדדים להסכם על הפחתת הסכום ושילמו למפרק של החברה "רק"  4.5 מליון ₪.

בשנים האחרונות, אנו עדים לשינוי מדיניות האשראי ללקוחות, במיוחד ללקוחות עסקיים, הצורכים אשראים בבנקים.
במסגרת השינוי – לעיתים השינוי קורה כאשר מתחלפים מנהלי הסניף או מנהלי מחלקת האשראי – בהינף יד,  הבנק מקטין ו/או מבטל את מסגרות האשראי וגורם לקריסת חברות.

כך קרה לחברת מחסני חשמל בע"מ. 

לאחר שנים רבות של פעילות, הבנק שינה מדיניות האשראי וסגר את "הברז" תוך זמן קצר, מבלי שנתן לחברה זמן סביר להתארגן.

בית המשפט קבע, בין היתר, כי "'שינוי מדיניות' של הבנק כלפי הלקוח ללא הודעה מראש, 'זיג זג' בהתנהגותו של הבנק – כאשר מסגרת האשראי משתנה חדשות לבקרים, והבנק אינו עקבי בסירובו – כל אלה הם מתכון בטוח לשרירות ואי הבנות ועל בית המשפט ליתן משקל להתנהגות מעין זו".

עוד קבע בית המשפט כי "בנק הנותן במשך תקופה אשראי ללקוח, וברצונו לשנות את מדיניות האשראי והיקפה, מחוייב לפעול בהתאם לעקרונות הגינות וסבירות. עקרונות אלה מחייבים את הבנק לשקול את השינוי בשיקולים ענייניים ולתת ללקוח התראה סבירה מראש על מנת לאפשר לו תקופת התארגנות סבירה. מידת הסבירות וההגינות תהיה גבוהה ככל שמדובר בלקוח שנהג מידי שנים ליטול אשראי מהבנק ולא חרג ממנהגו או מהסכומים המקובלים…".

פסק דין זה חשוב ביותר, לנוכח השרירותיות ו"ניצול" הכוח הבנקאי. עסקים לא מעטים קורסים לאור שינוי מדיניות האשראי, ופסק דין זה מציב בפני הבנק קוד התנהגות מחמיר, ועליו לקחת סיכון זה כאשר הוא בא לשנות את מדיניות האשראי של העסק התלוי בו.

לנוכח פסק הדין, לא מעט עסקים מגישים תביעות נגד בנקים, במיוחד כאשר התנהלות הבנק גרמה לסגירת החברה או לצמצום פעילותה באופן חמור.

חשוב שבעלי העסק ידעו, בין אם הם חווים כעת "איומים" מצד מנהלי הבנקים ו/או שכבר נגרמו להם הנזקים, כי יש מה לעשות, והמשפט סוף סוף הכיר בהתנהלות לקויה זו כמקור לפיצוי העסקים.

צריכים סיוע משפטי? עורכת הדין עפרה שפר תלחם למענכם. ליצירת קשר לחצו כאן

הפוסט הבנק סגר ברז, הבנק ישלם הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.