חובת הבנק ל פתיחת חשבון בנק

פסיקה חדשה בנוגע לחייבים וחובת הבנק להמשיך לנהל חשבון בנק ביתרת זכות, או ב פתיחת חשבון בנק חרף חוב שנתבע בפשיטת רגל בחשבון

שופט בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את טענת בנק דיסקונט שסרב לאפשר לחייבת להמשיך לנהל חשבון בנק שהיה לה לפני שפתחה בהליכי פשיטת רגל, ונותר בו חוב.
השופט קבע כי החוב עד למועד צו הכינוס "מתאפס" שכן הוגשה בגינו תביעת חוב, ומאותו רגע החייבת יכולה לנהל החשבון ביתרות זכות בלבד, אך להישאר עם החשבון הישן, ובבנק בו ניהלה את החשבון. עניין זה שופך אור על נושא פתיחת חשבון בנק או ניהול חשבון קיים.

החייבת ניהלה חשבון בבנק דיסקונט בזכרון יעקב, ולשם הופקדה קצבת הנכות שלה. לימים, מצבה של החייבת הידרדר, והיא הגישה בקשה להכריזה פושטת רגל. במסגרת צו הכינוס שקיבלה הותר לה לפתוח חשבון בנק. החייבת היתה חייבת לבנק דיסקונט כסף, וגם חוב זה נכנס למסגרת פשיטת הרגל. לאחר שקיבלה החייבת צו כינוס, היא פנתה לבנק עם האישור לנהל חשבון וביקשה להמשיך לנהל החשבון. הבנק סרב לאפשר לה להמשיך ולנהל את החשבון וטען כי לאור החוב שיש לה, הוא זכאי שלא לאפשר לה להמשיך לנהל החשבון.

הלקוחה פנתה לשופט שניהל את תיק פשיטת הרגל שלה, בבית המשפט המחוזי בחיפה, כב' השופט נאסר ג'השאן, וביקשה כי יורה לבנק לאפשר לה להמשיך לנהל את החשבון. הבנק כמובן התנגד. טענה ראשונה שטען, כי לאור שהחשבון נותר ביתרת חובה, ובגין חוב זה הגיש תביעת חוב, הוא רשאי שלא להמשיך לאפשר לה לנהל החשבון, וסרוב זה יהיה סרוב סביר. הבנק טען כי אחד הסעיפים המזכה את הבנק שלא לאפשר לפתוח חשבון, אם הלקוח שלו לא עמד בתנאי ניהול החשבון, וכך במצב שלנו, ולכן הוא רשאי שלא לאפשר לה להמשיך להתנהל בסניף.

הבנק עוד  טען כי ניהול החשבון כרוך בחיוב עמלות ואם יש אירועים או נסיבות שהלקוח מפר את התשלום בגין השירותים, זה גם מזכה את הבנק שלא לאפשר לה להמשיך לנהל החשבון.

בית המשפט העיר דבר חשוב, לעניין סמכותו לתת החלטה בנושא, וקבע כי במסגרת הליכי פשיטת רגל, הוא מוסמך לתת לבנק הוראות.

לעצם העניין קבע בית המשפט כי פתיחת חשבון וניהולו הוא שירות חובה, כל עוד עומד הלקוח באחד מן התנאים שקבועים בחוק. תנאי אחד הוא שהלקוח ינהל את החשבון ביתרת זכות. מקום בו הלקוחה מנהלת חשבון ביתרת זכות, אף אם הפרה את תנאי החוזה, הבנק חייב לאפשר לה לפתוח חשבון. בית המשפט קבע כי התנאים בסעיף 2 לחוק הבנקאות הם לא במצטבר, אלא אם מתקיים אחד מהם, די בכך כדי לאפשר המשך ניהול החשבון.

השופט גם קבע כי יש להפריד בין החשבון עד ליום מתן צו הכינוס (ולמעשה – החשבון "מתאפס" ביום זה מאחר והחוב הינו בתר תביעה ויש לתובעו בהליך הפש"ר) לבין החשבון לאחר צו הכינוס (שמתחיל ביתרת 0). למעשה, קבע השפט, מדובר בחשבון חדש שהוא חשבון קרדיטורי.

השופט קבע כי יש לבחון את התנהלות החייבת לאחר מתן צו הכינוס ולא לפני כן. יתר על כן, השופט קבע כי אם נקבל את טענת הבנק, ייווצר מצב אבסורדי, שאם אדם חייב למספר בנקים, הוא לאחר פשיטת הרגל לא יוכל לפתוח חשבון בשום בנק, וזה יביא לתוצאה אבסורדית.

עוד קבע השופט כי הוראה 422 של המפקח על הבנקים קובעת במפורש כי לא יהווה סרוב סביר לנהל חשבון ביתרת זכות אם לקוח אשר מתנהל או התנהל בעבר בינו לבין התאגיד הליך משפטי שמקורו בגביית חוב, ולכן לא ניתן לקבל טענת הבנק.

סופו של דבר, השופט קבע כי לא מצא את סירובו של הבנק לנהל חשבון ביתרת זכות משום סירוב סביר, ועל הבנק לאפשר לחייבת לנהל החשבון, וראוי כי יפתח חשבון חדש מסוג "חשבון ביתרת זכות".

זוהי פסיקה מעניינת, שכן הרבה לקוחות פונים לבנקים שמסרבים לפתוח להם חשבון, בגלל חובות עבר, ועד כה, לא היתה פסיקה שתמכה בטענות הלקוח, והלקוח היה נאלץ לחזור בו מרצונו להמשיך לנהל את חשבונו, ונאלץ לעזוב את הבנק ולחפש בנק אחר.