ארנונה כן מתיישנת

חובות ארנונה

חובות ארנונה לרשות מקומית אשר בגינם טרם הוגשה תביעה בבית משפט, עד לשנת 2004 התיישנו.

לא מעט אנחנו נתקלים במצב שהעירייה או המועצה, בין ישירות על ידי מחלקות הגביה שלהן, או באמצעות חברות שנשכרו לצורך גביית ארנונה, שולחת מכתב דרישה לתשלום חוב בו כותבת, בין היתר כי על פי סעיף 360 לפקודת העיריות או על פי פקודת המיסים, עליך לשלם חוב ארנונה, במידה ולא תעשה כן, תהיה רשאית הרשות לתפוס ולמכור את המיטלטלין, לעקל משכורת, לעקל חשבון בנק, לעקל כספים המגיעים לך ועוד…

הליכי גביה מהסוג המתואר למעלה הינם הליכי גביה מנהליים, המקנים לרשות לנקוט בהליכי גביה כאילו קיים כבר פסק דין, ולרשות סמכויות גביה כמו בהוצאה לפועל.
נקיטת הליכי גביה מנהליים הינה דרך קצרה ומזורזת, על מנת להקל על הרשות לגבות מיסים, שכן מדובר בכספי ציבור.

כאשר אדם מקבל מכתב מסוג זה, והוא מתקשה לשלם את החוב, הוא לא יוכל להגיש חקירת יכולת, כפי שניתן לעשות בהוצאה לפועל, והוא עומד חשוף לחסדיה של הרשות והסכמתה לפריסת תשלומים.

גביה מנהלית היא דרך אחת לגביית ארנונה ומיסים. קיימת דרך נוספת והיא הגשת תביעה לבית המשפט כנגד החייב, ואז כל עוד לא ניתן פסק דין, העיריה מנועה  לנקוט בהליכי הוצאה לפועל.

בהליכי גביה מנהליים, אם יש לך טענות כנגד גובה החוב, יקשה עליך לנהל ההליך, לאור החשש שיינקטו כנגדך הליכי הוצאה לפועל.
הרשות, מצידה, מימשה את זכותה לפעול מכוח פקודת העירייות, ואז נוצר מצב בו אדם שיש לוטענות כנגד החוב, חייב להגיש תביעה לבית משפט להצהיר כי חובותיו אינם נכונים.

נושא זה קשור לחובות ארנונה, משנת 2004 ובשנים שלפני כן.

כאשר רשות נוקטת בהליכי גביה מנהליים כנגד חובות שהתיישנו, רשאי אדם לפנות לבית המשפט בבקשה למתן פסק דין הצהרתי שיקבע כי החובות התיישנו, והעיריה מנועה מלגבות אותם.

פסק דין חדש שניתן בבית המשפט העליון ברעא 187/05  נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית, קבע קביעה חשובה  – אשר קודם לכן היתה לגביה מחלוקת בבתי משפט מחוזיים – לפיה נישום אשר הרשות מפעילה כלפיו הליך גבייה מינהלי רשאי להתגונן בטענה שחוב המס התיישן. טענת התיישנות זו נותרת טענת הגנה, הגם שאופן השמעתה הוא על דרך יזימת הליך – כיום, עתירה לביהמ"ש לעניינים מינהליים.

בית המשפט העליון שם קץ למחלוקות שהיתה לפיה אם העיריה לא מגישה תביעה, לא ניתן לטעון התיישנות, חלק מן הנימוקים של פסק הדין היו, כי על העיריה מוטלת חובה לנקוט בהליכי גביה זריזים, ואין זה סביר לא ליצור מצב של וודאות כלפי הנישום מקום בו ישנה הרשות על זכויותיה.