הנה עוד מקרה שמחדד את העניין של עיקול מסגרת אשראי. במקרה זה בית המשפט קובע מפורשות שלא ניתן לעקל ללקוח של בנק את מסגרת האשראי שלו. זאת אומרת, שבמקרה שבו הוצאה לפועל מעקלת כספים הקיימים בחשבון הבנק של החייב, ישנם כאלו שלא מסתפקים בכך ומבקשים לעצור את האשראי של החייב ובכך למעשה הם שוללים כל אפשרות של התאוששות. ובכן, לא עוד.

בית המשפט השלום בירושלים חידד את ההלכה לעניין עיקול מסגרת אשראי וקבע מפורשות:
לא ניתן לעקל מסגרת האשראי של הלקוח, לא רק בעיקול זמני, אלא גם בעיקול בהוצל"פ

סיפור ביטול העיקול על המסגרת. וכך זה התחיל…

בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים, חייב כבוד הרשם דניאל דמביץ את בנק אוצר החייל כצד שלישי, לשלם 37,000 ₪ בגין הפרת צו עיקול חשבון בנק. הזוכה בתיק הוצל"פ, הטילה עיקול בחשבונה של חברה, החייבת, המנוהל בבנק אוצר החייל. הבנק השיב כי אין כל כספים לעיקול, ומכל מקום, זכותו של הבנק גוברת על המעקל.

המעקל, הזוכה לא ויתר. הגיש בקשה להורות לבנק לשלם לו את כל הכספים שהופקדו או נמשכו בחשבון מאז הטלת העיקול. הבנק כמובן התנגד לבקשה.

הזוכה טען כי הבנק חסר תום לב שהמשיך לתת לחייבת  את מסגרת האשראי, שהיה עליו לצמצמה מיד עם קבלת העיקול, ולכן כל כסף שהופקד בחשבון ושלא הוקטן האשראי בגינו, יש לראותו כמעוקל. הרשם בהוצאה לפועל קבע מפורשות כי כאשר מוטל עיקול על כלל נכסי החייבת אצל תאגיד בנקאי (בניגוד לעיקול על נכס ספציפי) והבנק ממשיך לתת לחייב אשראי, הבנק מגלה שיש ללקוח זכות כלפי הבנק וזכות זו ניתנת לעיקול.

הרשם גם קבע כי הבנק פעל בחוסר תום לב כאשר התעלם מהזכות שעוקלה, והעדיף את מושכי השיקים בחשבון לעומת הזוכה לקבל את כספיו.

הבנק ערער על הקביעה

הבנק ערער לבית המשפט השלום בירושלים, שכן מדובר בקביעה חמורה, רוחבית, שתפגע בבנקים ובלקוחותיהם. כבוד השופט גד ארנברג, סגן נשיא בית המשפט השלום בירושלים, קיבל את הערעור וביטל את הקביעה שהבנק צריך להעביר את הכספים לזוכה.

השופט קבע כי השאלה הדורשת הכרעה אינה האם העיקול הוא ספציפי או כללי, אלא האם ניתן בכלל לעקל זכות של לקוח בבנק לקבלת אשראי. לטעמו של השופט, בשאלה זו ניתנה הכרעה מפורשת של בית המשפט העליון בפסק דין אלבס, שם נקבע במפורש כי זכות לקבלת מסגרת אינה זכות שניתנת לעיקול במסגרת הליכים שננקטים לצורך גביית חוב, בין אם מדובר בעיקול שמוטל להבטחת אפשרות לגביית חוב, כלומר עיקול זמני, לבין כשמדובר בעיקול שננקט בהליכי הוצאה לפועל לגביית חוב פסוק.

לאור האמור, ביטל בית המשפט הנכבד את החלטת הרשם אך לא הטיל הוצאות על המשיב בערעור, הוא הזוכה בהוצאה לפועל.

הבהרה

החלטה לעקל מסגרת אשראי היתה פוגעת נואשות בלקוחות שיש להם תיקים בהוצאה לפועל, והיתה לא מאפשרת להם לפעול בבנק, לנהל עסק, לשרוד, שכן הבנקים היו מיד מבטלים מסגרת האשראי ללקוח, וגורמים לקריסה כוללת של עסקיו. בית המשפט העליון בפס"ד אלבס קבע כי אם תתקבל הדרישה לעיקול מסגרת אשראי, זה יגרום לפגיעה חמורה בחופש ההתקשרות, של הבנקים עם הלקוחות שלהם. ברור כי הבנק לא היה מסכים לתת מסגרות אשראי ללקוחות שכן היה חושש שבסופו של דבר ידרשו ממנו לשלם את החובות של הלקוח, ולכן זה היה פוגע נואשות בלקוחות, בין היתר על ידי ייקור האשראי, והטלת מגבלות הנוגעות לבטוחות שיאלצו לתת לצורך קבלת האשראי.

מכל הטעמים הללו דחה בית המשפט העליון את הדרישה לעקל מסגרת אשראי, בערעור שהוגש על ידי הבנקים. יודגש, ערעור זה סייע גם לבנקים וגם ללקוחות הבנק, שזקוקים לשירותי הבנק במתן אשראי.
פסק הדין נשוא ההחלטה, הינו עש"א (י-ם) 47361-12-16.

הפוסט עיקול מסגרת אשראי. אין גבול לחוצפה? הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.

ביטול עיקול מטלטלין אפשרי בהחלט. וגם נקבע כי פלאפון סמארטפון, טלפון נייד, טאבלט, מחשב נייד, דינו כדין מחשב לעניין עיקול והגנת פרטיות החייב ולכן כדי לעקלו יש לאפשר לבעליו לגבות ולמחוק כל מידע אישי המצוי בו, ואסור ליטול אותו במעמד העיקול ללא התראה בת 10 ימים. אי מתן זכויות אלו לחייב, יכול לאפשר ביטול העיקול.

רשם ההוצאה לפועל בחדרה, אפשר את הליך ביטול עיקול והורה להשיב לאשת החייב שעון שקיבלה במתנה ליום ההולדת 40 וכן הורה להשיב לה את הפלאפון שנלקחו ממנה בעת ביצוע הוצאת מיטלטלין מהבית, וקבע כי נפלו פגמים בהליך. הרשם חייב את הזוכה בהוצאות.

לצערינו, לא אחת נתקלים חייבים או בני משפחתם בסיטואציה קשה, עת שומעים נקישה בדלת ומולם מופיעים מוציאים לפועל שנוקטים בגישה אגרסיבית ומודיעים להם כי באים לקחת להם את החפצים בבית. המוציא לפועל הוא ברוב המקרים קבלן גביה פרטי המועסק על ידי הזוכה. זוהי אחת הסיטואציות הקשות ביותר שילדי החייב או בני זוגם יכולים לחוות.

בינואר 2017 ניתנה החלטה מאוד חשובה בעיני במסגרתה מנה הרשם איתי כרמי את המחדלים בהם נקט המוציא לפועל מטעם הזוכה, פגמים שמתקיימים כמעט בכל הליך של הוצאת מיטלטלין –שגרמו לו להורות לשחרר את החפצים לאשת החייב, ולא לאפשר לזוכה להיפרע מהם.

הסיפור העצוב שקרה, לפלונית, שיום אחד הגיעו מוציאים לפועל, ובצורה אגרסיבית החלו לקחת חפצים מהבית. אשת החייב היתה עם בנה בן ה-14, דבר שלא הפריע למוציא לפועל לנהוג בברוטליות ולהתעלם מנוכחות הקטין. אשת החייב ובנה היו אחוזים פאניקה מהסיטואציה והתחננו שלא יקחו מהם את הטלויזיה, ולאחר דין ודברים, נטל המוציא לפועל שעון אישי יוקרתי שקיבלה אשת החייב ליומולדתה ה-40 וכן את האייפון 6 שבבעלותה.

לאור העובדה שהזוכה שלח שוטר עם המוציא לפועל, סברה אשת החייב כי מדובר בהליך חוקי. לאחר הדרמה הקשה שהיתה בביתה, שב הבעל, החייב, והתייעץ עם עורך דין, שאמר לו כי ההליך אינו חוקי.

אשת החייב הגישה בעקבות זאת בקשה ל ביטול עיקול ולהשיב לה את הציוד האישי. התקיים דיון, נחקרה אשת החייב והמוציא לפועל. סופו של דבר, העדיף הרשם את גירסתה של אשת החייב, והעביר ביקורת על התנהלות המוציא לפועל ואף קבע נורמות התנהגות של המוציאים לפועל.

ראשית, הזכיר הרשם כי בכל הליך בהוצאה לפועל יש מידרג, מהקל אל הכבד, וכן אין מדובר בהליכי ענישה או גמול בעד חוב של החייב.
במיוחד, קבע הרשם, יש לנקוט משנה זהירות במקרים בו מוצאים עצמם צדדים שלישיים (בן זוג של החייב, ילדיו, הוריו איתם מתגורר ועוד) מעורבים בהליך שאינו קשור אליהם, והם מוצאים עצמם נאלצים לשלם מחיר רגשי, והם לעיתים קטינים, רק מעצם היותם גרים תחת אותה קורת גג.

במקרים אלה, קבע הרשם, יש לגלות רגישות גבוהה ויותר מכך, לעמוד בצורה דווקנית ואדוקה בהוראות החוק, תקנות ההוצאה לפועל והנוהלים. שאחרת יתאפשר ביטול עיקול.

על פי הדין, נושה שמגיש בקשה לעקל מיטלטלין, בדרך כלל, צריך להגיע לבית החייב ולמסור לו את מסמך העיקול, וזאת על מנת לאפשר לו לנקוט בהליכים מתאימים לפני שבאים להוציא דברים מהבית (הרישום של הדברים בפעם הראשונה נקרא "עיקול מיטלטלין" ואילו לקיחת הדברים מהבית פיזית ולא על ידי רישום, נקראת "הוצאת מיטלטלין").

כשאדם מקבל עיקול ברישום בפעם הראשונה, הוא יכול להגיש בקשה לחקירת יכולת, או להציע תשלום כל שהו על המיטלטלין (אני מציעה לעשות מיד חקירת יכולת).
פגם ראשון שמצא בהליך שעיקול המיטלטלין על ידי הרישום, נעשה בהדבקה, ולא ברור אם בכלל הגיעו לידי החייב. כלומר הליך הרישום של המיטלטלין לא נעשה, והמסמך הודבק על הדלת. ברגע שההליך הראשון לא נמסר לחייב או למישהו מבני משפחתו כשהיו נוכחים, אלא באמצעות הדבקה על הדלת או השארה בתיבת הדואר,  – לא התקיימה ההפרדה והמידרג בהליך ולכן ניתן לראות את ההגעה להוציא את המיטלטלין כאילו הגיעו בפעם הראשונה, ולכן

חובת הזהירות של המעקל צריכה להיות גדולה יותר.

זהו מסר חשוב מאוד מאוד.
הרשם קבע כי במקרה כזה, בעל התפקיד צריך לזכור שלא בוצעה הפרדה מלאה בין ההליכים, ולכן אף אם ההליך חוקי, יש לבצע את ההליך בדיוק רב.

הרשם גם הדגיש את חוסר האיזון הקיים בין הצדדים. החייב ואשתו חשים חוסר שליטה וחוסר ביטחון בביתם מבצרם, ואילו בעל התפקיד שלט בהליך וחש נוח ובטוח לברר אילו נכסים מותר להוציא ואילו לא.
הרשם הנכבד הסכיר את סעיף 23 לחוק ההוצאה לפועל הקובע כי אם יש לבעל התפקיד ספק סביר בדבר הבעלות של המיטלטלין, לא יוציא אותם כל עוד לא הורה הרשם אחרת. כלומר, כאשר המוציא לפועל הגיע לבית, היה ברור כי הפלאפון הוא של האישה, וכן השעון שהיה לה ביד. הרשם קבע כי אשת החייב פעלה תחת אילוץ ןבכורח. הרשם גם קיבל את הגירסה שהאמא חששה לשלומו של בנה וכל שרצתה רק שהמוציאים לפועל יסתלקו מביתה על מנת להגן על בנה הקטין.

הרשם קבע כי דין פלאפון חכם כדין מחשב, ולכן יש לבצע רישום קודם לנטילתו, ואם לא נרשם העיקול, יש לאפשר לחייב למחוק את החומרים הקיימים בו על מנת להגן על החייב.
הרשם גם קבע שהדבקת הודעת העיקול ב-10 בבוקר, כשברור כשאין איש בבית מהווה בעיה. אמנם מבחינת המצב המשפטי היום אין מניעה לפעול כך, אך הרשם קבע כי נדרשת זהירות גבוהה יותר בעת ההוצאה.
הרשם גם ראה בחוסר האונים שהמעקל יצר אצל הקטין ואמו, ובחוסר ההתחשבות של המוציא לפועל בסיטואציה הקשה שנקלעו אליה בני המשפחה, אף היא מטילה פגם בהליך, במיוחד שבעל התפקיד רואה כי הקטין נלחץ מעצם המעמד ומציע את חפציו.

עוד פגם שראה הרשם בניהול ההליך הוא שהמוציא לפועל לא איפשר לאשת החייב למחוק את החומרים בפלאפון, וזהו פגם של ממש.

לקראת סופה של החלטה ראה הרשם הנכבד צורך לייחד כמה מילים, החורגות מתחומי המקרה שלפניי, ביחס להליכי עיקול והוצאת מיטלטלין.
"כבר נכתב כי "עיקול מיטלטלין הוא אמצעי גבייה מרכזי במערכת ההוצאה לפועל בישראל, ונעשה בו שימוש נרחב על ידי הנושים ובאי כוחם, על אף העלויות הגבוהות שבהן הוא כרוך. מדובר בהליך גבוה הטומן בחובו פוטנציאל גבוה לפגיעה בזכויות אדם, באשר הוא כרוך בכניסה כפויה לחצרים ובתפיסה בכוח של מיטלטלין והוצאתם למכירה. לפיכך נקבעו בדין תנאים והגנות שנועדו להבטיח כי צדדים שלישיים תמימים לא ייפגעו בשגגה מעיקול מיטלטלין ברם ניתוח נתונים… מצביע על כך שההגנות שבדין אינן מספיקות, וכי פגיעה בצדים שלישיים במהלך עיקול מיטלטלין הפכה חזון נפרץ" (אסף דרעי, "בנים אכלו בסר ושיני אבות תקהינה? זכות הקניין של צדדים שלישיים בהליכי עיקול מיטלטלין בהוצאה לפועל", המשפט יז(1) תשע"ג, 335). במאמר זה מציע הכותב, בין היתר, להפוך את הליך עיקול המיטלטלין מכלל לחריג. לאפשר עיקול מיטלטלין בהחלטה מנומקת, למשל במקרה בו הוכיח הנושה שהחייב מחזיק בחפצים שיניבו תשואה נאה לתיק ההוצאה לפועל. איני שותף לגישה זו. עיקול מיטלטלין הוא הליך חשוב וחיוני, אך אל לאפשר לו לזלוג מתכלית של גבייה לתכלית של הפעלת מנוף לחץ על החייב בדמות גרירת צדדים שלישיים להליך. במאמר מוצעים אף שינויים מינוריים יותר, שאותם כדאי לבחון באשר ייתכן ויש בהם להבטיח את טוהר ההליך, כך למשל לאסור הוצאת מיטלטלין המצויים בבעלות או בהחזקה עיקרית של צדדים שלישיים או לאפשר לצדדים שלישיים לשנות את כתובת החייב בתיק ההוצאה לפועל.

הרשם הוסיף ואמר:
"כשלעצמי סברתי כי אם יימנע הליך הוצאת מיטלטלין בנוכחות קטין (שכן הגם שיש בכך כדי להפוך קטינים כמגן מפני הליך הוצאה, הנזק הנפשי העלול להיגרם לקטין במעמד הוצאת מיטלטלין מביתו גדול לאין שיעור מהתועלת שבביצוע ההליך); אם יידרשו עורכי הדין להיות מעורבים באופן צמוד יותר בהליך ולפקח על ביצועו; אם יחוייבו בעלי תפקיד להותיר ברירה בידי החייב לגבי המיטלטלין שיעוקלו, ודאי בידי צדדים שלישיים; לתעד באופן מלא ומדוייק כל אירוע חריג ולהחתים צד שלישי המעורב בהליך במקרה המתאים; פנייה מרובה יותר בבקשה למתן הוראות למנהלי הלשכות ובמידת הצורך לרשם ההוצאה לפועל; מתן וקידום אפשרות לגבות כסף חלף הוצאת המעוקלים; העדפה של עיקול ברישום בלבד על פני הוצאה, במקרה בו לא בוצע עיקול ברישום באופן מלא (אלא באמצעות הדבקה) כדי להזהיר ולהותיר זמן סביר לסלק את החוב ; הקפדה על הוראות החוק, הדין והנוהל, ביחס לספק בדבר בעלות בנכסים והימנעות מפגיעה בפרטיות הנלווית לעיקול טלפונים חכמים ודומיהם, כי אז יוכל הליך זה להמשיך ולהתקיים תוך שמירה על איזון בין תכליותיו השונות של החוק.

והוסיף ואמר:
"אם ידעו בעלי התפקיד ובאי כוח הזוכים שפעולת העיקול וההוצאה נבחנת ואין בה, בפעולה רגישה זו, מקום לטעויות; אם ידעו כי טעויות עלולות לגרור אחריהן ביטול ההליך וחיוב בהוצאות, כי אז ייתכן ויצטמצמו המקרים כגון דא. "

סופו של דבר, הורה הרשם על השבת החפצים לאשה, וחייב את הזוכה בהוצאות ההליך.
נקווה שהמסר יופנם אצל הזוכים והאנשים הפועלים בשמם, לגביית החובות.

הפוסט ביטול עיקול מטלטלין לאחר נטילתם הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.

עוד נקבע כי זכות הקיזוז של הבנק ביחס ליתרת הזכות עדיפה על העיקול שהוטל, ומשכך הבנק זכאי לקזז את הכספים שבפיקדונות לטובת החוב שלו, והוא גובר על המעקלים.

באחד הבלוגים שכתבתי שכותרתו "קבלת מסגרת אשראי" דווחתי לכם על פסק דין חדשני בבית משפט מחוזי בתל אביב, לפיו נקבע כי ניתן לעקל כספים עד לגובה מסגרת האשראי. מדובר בעיקול שהטיל נושה על חשבון הבנק של חברה, שהיה לה מסגרת אשראי, וכן פקדון במט"ח. בית המשפט המחוזי אישר לנושה לעקל את הסכומים בין יתרת החובה לבין המסגרת המאושרת, וכן אישר להטיל עיקול על יתרת הזכות בפקדון.

הבנקים, ובצדק לדעתי, לא יכלו לחיות עם התוצאה של פסק הדין, וכפי שנכתב בבלוג, בנק מזרחי הגיש ערעור לעליון "ע"א (1507/11) אליו ביקש איגוד הבנקים להצטרף כידיד בית המשפט.

ואכן המתנו והמתנו, וסוף סוף התקבלה החלטה מנומקת בבית המשפט העליון, בפסק דין שהפך את ההחלטה והחזיר את המצב לקדמותו.

בית המשפט איפשר לאיגוד הבנקים להצטרף כידיד בית המשפט ואף ביקש את עמדת המפקח על הבנקים זהו היתה עמדתו.

המפקח על הבנקים סבר כי הזכות למשיכת יתר היא זכות אישית, הכפופה לאישור הבנק ואינה ניתנת לעיקול. לעמדה זו הצטרפו, כמובן הבנקים.

בית המשפט קבע כי "הטלת עיקול על הזכות החוזית של הלקוח לקבלת אשראי על-פי הסכם המסגרת שבינו ובין הבנק, יש בה משום התערבות בלתי ראויה ובלתי רצויה באותה התקשרות באופן המשנה את פניה של הזכות שהתגבשה והפוגע בחופש ההתקשרות בחוזים הן זה של הבנק הן זה של הלקוח. עוד קבע בית המשפט העליון כי העובדה כי יש בידי הבנק בטוחות להבטחת פרעון חובותיו של הלקוח אין בה מענה לקשיים הרבים הכרוכים בהטלת עיקול כזה וזאת לא רק בהיבט העקרוני אלא גם בהיבט המעשי וכן מהיבט של שיקולי מדיניות משפטית ראויה.

כפי שכבר צוין מצבת הבטוחות שנוטל הבנק נגזרת ככלל מתנאי הסכם המסגרת לרבות הריבית המוסכמת, וכן מהערכות סיכון לגבי יכולת ההחזר של הלקוח העסקי הספציפי.

בית המשפט קיבל את טענת הבנקים כי הותרת פסק הדין על כנו, מבלי להתייחס לשיקולים כבדי המשקל שהבנקים העלו, מן הבחינה המהותית והמעשית, עלולים להשליך על יציבות המערכת הבנקאית ועל שמירת חוסנה.

עיקרי ההחלטה קבעו כי מכלול הטעמים המפורטים לעיל שלל בית המשפט את האפשרות להטלת עיקול על הזכות לקבלת אשראי לפי הסכם מסגרת שבין הבנק ללקוחו, וזאת בין אם מדובר בעיקול זמני בהליך תלוי ועומד,ובין אם מדובר בעיקול לגביית חוב פסוק בהליכי הוצאה לפועל או בהליכי גבייה על-פי פקודת המיסים (גביה).

לטעמים הרבים שפורטו, שמפאת מורכבותם לא אלאה את קוראיי, הוסיף כבוד השופט ניל הנדל נימוק מהמשנה, וכך כתב:

"נדמה כי ניתן למצוא תמיכה לשיקול זה במסגרת המשפט העברי בדין "הלווני ואלווך". מדובר בראובן שאומר לשמעון: "הלווה לי מאה זוז היום, וכתמורה לכך תוכל ללוות ממני מאה זוז מחר". השאלה היא אם יש בכך משום איסור רבית: שמעון מקבל מראובן את החזר ההלוואה הראשונה, ובנוסף מקבל שמעון את הזכות ללוות מראובן בעתיד כסף. מכאן שלכאורה ראובן משלם לשמעון ריבית, דהיינו: מחזיר לו את ההלוואה בתוספת טובת הנאה (הזכות ללוות כסף).

מפשטות לשון המשנה (בבא מציעא פרק ה, משנה י) משמע שאין בכך איסור. עם זאת, נחלקו בכך הראשונים … בעיקר, נתקשו הדעות בשיטת המתירים: מדוע אין בכך איסור ריבית, שהרי שמעון מקבל את הזכות ללוות כסף בתמורה לכך שהלווה כסף לראובן…

ייתכן לבאר את הדברים לפי הסברה האמורה. הזכות לקבל הלוואה אינה זכות ממונית מוחלטת. היא תלויה במערכת היחסים שבין הלווה לבין המלווה, ולעניין ההלכה הנ"ל, בחופש הבחירה של שמעון לממש את הזכות ללוות. מנקודת מבטו של שמעון – בנטילת ההלוואה יש צד זכות, אך יש גם צד חובה; לא בכדי אמרו חכמים ש"עבד לווה לאיש מלווה" … כיון שאין לראות את הזכות ללוות כסף כזכות ממונית אבסולוטית, כפי שהוסבר, יש לומר שאין בה איסור ריבית. לכן מותר לראובן – לפי דעה אחת – ללוות כסף משמעון היום, ובתמורה להעניק לשמעון זכות ללוות כסף בעתיד. המצב איננו דומה למקרה בו שמעון אמור לקבל כסף או שווה כסף, שאז ודאי מדובר בריבית.

… בדוגמא שהובאה עולה כי חכמי ההלכה הכירו בכך שאין להסיק מההסכם שהלווה הפוטנציאלי (שמעון) בהכרח יהיה מעוניין לממש את זכותו ללוות, ולכן אין בכך איסור ריבית. הדמיון למקרה שלפנינו הוא בנימוק לכלל: כפיית בעל החשבון לממש את יתרת זכות האשראי על-ידי הטלת עיקול – משנה את ההסכם בינו לבין הבנק מיסודו". ומן טעם הזה, בנוסף לטעמים שפורטו על ידי כבוד השופטת חיות, אין להתיר העיקולים.

לסיכום: בית המשפט החזיר את המצב לקדמותו. במצב דברים שיש מסגרת אשראי לא מנוצלת, נושה לא יוכל להטיל עיקולים על הכספים במסגרת. אם יש ללקוח פקדונות כנגד האשראי הזה, זכותו של הבנק תגבר על זכותו של הנושה, והכסף ישמש קודם כל את כיסוי החובה של הלקוח, ולא ניתן יהיה להעביר את הכספים למעקל אם הכספים הללו משמשים בטוחה לחוב לבנק.

הפוסט לא מעקלים כספי מסגרת אשראי הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.

עיקול חשבון בנק שלא בצדק, יכול להוות פרסום לשון הרע ופגיעה בשם טוב של אדם

עיריית ירושלים עיקלה חשבון בנק של הגרוש של החייבת, ובית המשפט חייב את העיריה לפצות אותו.

גרשון, קבלן חשמל, המתגורר בישוב קצרין משנת 1980, קיבל עיקול על חשבון הבנק שלו מעיריית ירושלים. גרשון יצר קשר עם עיריית ירושלים ולאחר 3 נסיעות לירושלים מקצרין נאמר לו כי חשבונו עוקל עקב חוב ארנונה של בית שנמצא בבעלותו בירושלים.
גרשון נדהם למשמע אוזניו, וציין כי אין לו בית בירושלים, מעולם לא גר בירושלים, ולאחר דין ודברים עם בא כוח העיריה, הוסר העיקול.
לאחר שצילם גרשון את התיק בהוצאה לפועל, התברר לו כי העיריה ציינה בדרישת העיקול כי הוא מתגורר בירושלים ולא שילם את חוב הארנונה למרות פניות רבות.

גרשון הבין כי מדובר בעצם בחוב של גרושתו שבאותה תקופה התגוררה בירושלים, והסביר לבא כוח העיריה שאין לו יד ורגל בחוב זה.
גרשון סבר כי העיריה הטילה עיקולים על חשבונו כדי להפעיל לחץ על גרושתו שתשלם את הכסף. גרשון תבע 15,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו, שכן הוא קבלן חשמל עצמאי, ולא יכול היה לשלם לספקים בשל העיקול, דבר שערער את אמונם של הספקים, וכן הוא חבר מועצה, וחבר בתנועה לאיכות השלטון, והפרשה הסבה לו פגיעה בשמו הטוב, ובסיכוייו לנצח בבחירות לראשות העיר.

בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, פסק לגרשון 8,000 ₪.

במקרה שלנו, גובה הפיצוי מעניין, אך האמירות החשובות של בית המשפט מעניינות וחשובות עוד יותר.
בית המשפט קבע כי לאור העובדה שהחוק מתיר לעיריה לנקוט בהליכי גביה מנהליים, הליכים קשים לחייב, מצופה מהעיריה לנקוט במשנה זהירות בטרם תעשה שימוש בסנקציית העיקול, כך למשל, עליה לבדוק שפרטי החייב נכונים ומעודכנים, ויש חובה של משלוח הודעה מוקדמת בטרם תנקוט בהליכים.

סנקציית העיקול פוגעת קשות בניהול תקין של משק הבית, ובאופן התנהלות היום יומית, של החייב ובני משפחתו, וראוי שהשימוש בסנקציה הזו ייעשה במשורה ולא בנקל ואך ורק במקרים המתאימים ואין להשתמש בכלי זה באופן שרירותי.
עוד קבע בית המשפט כי דרישת תום הלב המוטלת על הרשות המנהלית כרשות ציבורית מחמירה יותר מחובת תום הלב הנדרשת מן הפרט.

בית המשפט סבר, כי במקרה של גרשון, העיריה לא עשתה ולו המאמץ הקטן ביותר לאתר את גרשון ולעדכנו על החוב הנטען.
לא יעלה על הדעת שגוף כמו עיריה, שיש ברשותו את כל הכלים, מבלי להקצות משאבים מיוחדים, ומקושר לרשויות המנהליות, לא יעשה מאמץ הקל שבקלים על מנת לאתר את כתובתו של גרשון ויידע אותו על החוב הנטען.
אמירה חשובה נוספת שקבע בית המשפט היא שככלל שמעקלים חשבונו של אדם, הדבר גורם לפגיעה בשמו הטוב, קל וחומר אם מדובר באישיות ציבורית.

שאלה זו נבחנה בפס"ד כהן נגד גסלר, שם נקבע עקרונית כי הטלת עיקול על חשבונות בנק יכולה להוות פרסום לשון הרע. עצם הצגתו של אדם כמי שמתחמק, לכאורה, מלשלם חובותיו, גם אם מדובר בחוב קטן,  יש גדי להשפילו ולפגוע בשמו בעיניו של בנקאי סביר, ללא קשר לגובה העיקול. יתר על כן, פרסום העיקול עלול לפגוע, במקרים מסויימים גם שמשלח היד של מי שהוטל בחשבונו עיקול.
בית המשפט הקטין את הפיצוי ל-8000 ₪ משום שהעיריה פעלה להסרת העיקול מיד כשפנה אליה גרשון, אך בשל הקלות בה נעשה העיקול, יש לחייבה לפצות את גרשון.(ת"ק (י-ם) 6793-03-09, פורסם בנבו).

הפוסט עיקול חשבון בנק יכול להתפרש כלשון הרע הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.

יום אחד, הבנק ביטל את מסגרות האשראי, ביטל כרטיסי אשראי, ביטל מסגרת נכיונות. החברה התנגדה אך ללא הועיל.  סופו של דבר, הבנק גרם לחברה נזקים שעולים על מליון דולר.

החברה הגישה תביעה כנגד הבנק על הנזקים שנגרמו לה, ובית המשפט המחוזי דחה את תביעתה בטענה שזכותו של הבנק להפסיק את האשראי.

החברה לא קיבלה את ה תוכן ההחלטה והגישה ערעור לבית המשפט העליון. הטענה של החברה לא היתה לעניין זכותו של הבנק להעמיד אשראי, אם לאו, אלא על האופן בו דרש מהחברה לפרוע את האשראי.

בית המשפט חידד וקבע כך:

החוק קובע, והפסיקה בעקבותיו, כי בנק איננו מחויב להעניק "שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח", ויש בידו להפעיל את שיקול דעתו העסקי תוך מתן משקל לפרמטרים רלבנטיים ועל סמכם להחליט האם להעניק אשראי, אם לאו, ובאיזה גובה. כמו כן בנק רשאי להימנע ממתן אשראי ללקוח, או מהמשך מתן אשראי, במטרה להבטיח בין היתר את החזר כספו.

אבל

לצד האינטרס הלגיטימי של הבנק להבטיח את החזר כספו, משנחתם הסכם אשראי על הבנק לכבדו ולהעניק ללקוח את האשראי המוסכם לתקופה הקצובה.

הבנק זכאי להעמיד את האשראי לפרעון מיידי, בניגוד לקביעה של ההסכם, אך לצורך הפסקת האשראי צריך להתקיים יסוד של דחיפות, שיצדיק בתורו ביטול מיידי של מסגרת האשראי, ללא מתן הודעה מוקדמת.

בית המשפט העליון קבע כי הסיבה המוצדקת בגינה הבנק מפסיק את האשראי צריכה לכלול מידה של דחיפות, באופן שמכלול הנסיבות שנוצרו אינו מותיר שהות ליתן הודעה מוקדמת, ויש צורך להורות על הפסקת האשראי באופן מיידי.

מטרתה של חובה זו מלכתחילה היא ליתן שהות קצרה לחייבים שיש הצדקה להפסיק את האשראי שניתן להם לשם התארגנות.

העמדת אשראי לפרעון עלולה לגרום לעיתים נזק רב ללקוח. כך למשל, כאשר מדובר בבעל עסק אשר עושה שימוש שוטף באשראי לקיום היומיומי של עסקו. בנסיבות שכאלה הפסקת האשראי עלולה למוטט את עסקו.

מתן הודעה מוקדמת עשוי להקטין את הנזקים המתרגשים לבוא, ולעיתים יש בו כדי להביא לתיקון ההפרה, לכיסוי החריגה, או למציאת חלופות נוספות בדרכים שונות.

קביעת בית המשפט

בית המשפט קבע כי גישה שכזו כלפי הסכם האשראי, לפיה יש להעדיף פרשנות המאפשרת ללקוח להתכונן לקראת הפסקת האשראי כאשר לא קיים סיכון מיידי לכספו של הבנק, מתיישבת גם עם חובת הבנק לקיים את ההסכם בתום-לב, עם חובת הזהירות המוטלת על הבנק, ועם חובת האמון הייחודית שהיא מנת חלקו.

כידוע, חובת האמון המוטלת על הבנקים הוכרה בפסיקה זה מכבר: " …, כיום, לאור ההתפתחות הכלכלית והתעשייתית והמקום החשוב שהבנקים תופסים בפעילות זו, יהיה זה מוטעה לגרוס כי מערכת היחסים שבין בנק ללקוחו ואף בין בנק לאדם המבקש ללוות כספים היא מערכת יחסים שמאופיינת כמערכת יחסים רגילה של מלווה-לווה … לכן יש כיום להינתק, לדעתי, מתפיסתו של המשפט המקובל כפי שהיא באה לידי ביטוי באנגליה ואף בארצות-הברית, ולומר, כפי שנאמר לא אחת בפסקי הדין שאוזכרו לעיל, כי מערכת היחסים בין הלקוח לבנק מושתתת במידה רבה על יחסי אמון, ורק החריג הוא קיומם של יחסי לווה-מלווה במשמעותם הארכאית.

יתר על כן, בפסק הדין אף מצויין כי יש שהגדירו חובה זו כמחייבת את הבנק להתייחס לאינטרס הלקוח כאינטרס המכריע, ולהעדיפו, גם על פני האינטרס שלו-עצמו.

ברור כי על הבנק לבצע מהלך של העמדת אשראי לפרעון מיידי באורח זהיר ומידתי במיוחד, לרבות מבחינת עיתוי המהלך.

בפסק דין זה, השופטים סברו כי הבנק העמיד את האשראי ללא מתן התראה מוקדמת, והחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי שידון בנזק שנגרם לחברה.

(ע"א 459/13)

הפוסט הבנק העמיד אשראי לפרעון מיידי, ללא הודעה מוקדמת, וגרם נזקים לחברה/לאדם? יש מה לעשות הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.