אני חושבת שדוגמאות וסיפורים אלו ממחישים לא אחת שהמציאות היא שהבנקים מחויבים על פי חוק להתנהלות מאוד מסודרת ומסוימת. ובמקרים רבים בהם הנתבע לא מוותר ולא מקבל את תביעת הבנק כגזרה משמיים, אלא פונה לייעוץ מקצועי ומנהל מאבק משפטי, קוראים דברים מדהימים. מקרים בהם בית המשפט מבטל ערבויות, משכונים או חתימות.

נקודת התורפה של הבנק

תבינו, במדינת ישראל יש חוקים. הבנקים לא יכולים לעשות ככל העולה על רוחם עם הלקוח. ישנו חוק חשוב מאוד שמחייב את הבנק בחובת הגילוי. זאת אומרת שכאשר הערב מגיע לחתום ערבות עבור מישהו או ממשכן נכס לצורך קבלת הלוואה למישהו אחר וכן הלאה, על הבנק מוטלת חובת הגילוי שאומרת שעל הבנק להסביר ולספק לחותם את כל המידע הנחוץ לו בכדי לקבל החלטה אחראית ונכונה עבורו.

ובמקרים בהם ניתן להוכיח שהבנק לא עמד במחויבותו זו, יש סיכוי סביר שיהיה אפשר לבטל את המשכון או הערבות או החתימה.

הנה עוד סיפור על הפרת חובת הגילוי על ידי הבנק

בית המשפט ביטל משכון על בית מגורים של אישה, בשל כך שבנק דיסקונט הפר חובות הגילוי כלפיה

סיפור עם סוף טוב…

גברת רות בן אבי הם בעלים של בית ביישוב לפיד. רות, ילדיה ובעלה מתגוררים בבית. בשנת 2009 חתמה רות ובעלה על שטר משכון עד לגובה של 1,600,000 ₪, שלפיו משכנו בני הזוג את דירת מגוריהם לטובת הבנק, כבטוחה לכיסוי חובם של החייב ושל חברה בשם פי. אס. איי. סי. בע”מ, שהחייב היה בעל מניות ומנהל בה. כספי ההלוואה לחשבון.

לימים, בעלה של רות לא עמד בתנאי החזר ההלוואה וכל חובותיו הועמדו לפירעון מידי. בעלה של רות, נכנס להליך פשיטת רגל, והבנק הודיע לרותי על כוונתו לממש את המשכון ולפנות אותם מהבית.
רותי נחרדה והחליטה להילחם על ביתה.
רותי טענה כי בתמימותה נפלה קורבן לפעולת תרמית מצד בעלה אשר בעורמתו החתימה על מסמך שעניינו משכנתא להבטחת החזר הלוואה לרכישת דירה, כאשר דירת המגורים משמשת כבטוחה זמנית עד לרכישת הדירה הנוספת והעברת המשכון.
רותי טענה גם  שנציגי הבנק לא גילו לה כי יכול שההלוואה תשמש לכל מטרה שהיא, כולל סיכונה של המבקשת לסילוקה מדירת מגוריה.

רשלנות ובחוסר אחריות כלפי הערב

עוד טענה רותי, כי הבנק נהג ברשלנות ובחוסר אחריות כלפיה, כשמשכן את הנכס כבטוחה להלוואה קודמת שנטלה החברה של בעלה  בסכום זהה, ולמעשה הבנק סידר אותה כשפעל להקטנת החוב של החברה לבנק, על אף שהציג לה יחד עם בעלה מצג שלפיו משכון הנכס נעשה כבטוחה לרכישת דירה נוספת.
רותי התעקשה שהיא הסכימה לחתום על המשכנתא רק לאחר שבעלה הסביר לה כי בכוונתו לרכוש דירה נוספת, והמשכון על דירת המגורים שלה, ש הוא לפרק זמן קצר, לצורך קבלת מימון ביניים עד אשר ייגרר המשכון לדירה הנרכשת.

השופט קיבל את טענותיה של רותי וביטל את המשכנתא

השופט קבע שנכון שחזקה שאדם שחותם על מסמך, מהווה אישור לכך שהוא הבין את תוכנו ונתן את הסכמתו לאמור בו. חזקה זו מתעצמת, שעה שהמדובר במסמכים מהותיים כגון שטרי שיעבוד ומשכנתא. השופט קבע, כי על מי שרוצה לסתור חזקה זו מוטל עליו להוכיח ולשכנע במסמכים ופרטים שאכן לא הבין על מה חת.
אלא שבמקרה זה קבע השופט שיש לבדוק נתון נוסף, והוא חובות האמון והגילוי המוטלות על הבנק.

כאן השופט קבע כי מי שממשכן נכס לחיוב של מישהו אחר, הוא בעצם מי שערב לאותו חוב.
ולכן, החובות החלות על הבנק כלפי החייב חלות במלואן גם כלפי הערב, הן מחוק המשכון והן מחוק הערבות
השופט קבע כי בין ההצדקות המרכזיות להטלת חובות שונים על הבנק ביחסיו עם הלקוח, ניתן למנות את פערי הכוחות והידע בין הבנק כמוסד מקצועי לבין מקבלי השירות, וכן האמון שרוחש הציבור לבנק, שנתפס בעיניו כגוף "מעין ציבורי".

במקרה של ערב או ממשכן, ניתן למצוא הצדקה נוספת וייחודית, שעניינה בצורך למנוע מצב שבו אדם ייטול על עצמו התחייבות לטובת אחר, כשלמעשה הוא אינו מבין את טיבה ומהותה. ההנחה היא שחוזי הערבות הם אחידים ולמתקשרים בהם אין יכולת ממשית לבחון ולהבין את התניות הרבות הכלולות במסגרתם. לפיכך, הדרך המתאימה להגן על אדם אשר כורת חוזה ערבות עם הבנק הינה להטיל על הבנק את החובה לפעול, לגלות, ולהתערב במידת הצורך, לפני שהוא חותם על הערבות, בכדי להבטיח שהוא מבין על מה הוא חותם.
השופט סבר כי במקרה הזה הבנק לא הוכיח שהסביר לרותי את כל הפרטים שהיה עליו לגלות לה וגרם לה לחשוב שהיא חותמת באופן זמני על משכנתא לרכישת דירה, והערבות שלה תישאר עד שהדירה תירכש, ואז יעבירו את המשכנתא לדירה החדשה. בפועל, הבנק החתים אותה על משכנתא לכל החובות של החברה בלי שגילה לה שהיא עשה כן, והטעה אותה.

לכן, השופט הורה על מחיקת המשכנתא של רותי, ושחרר אותה מערבותה לחוב של החברה ובעלה. כמו כן הורה להפסיק את הליכי המימוש כנגדה וחייב את הבנק ב-15,000 ש”ח שכר טרחת עורך דין.

בית משפט מחוזי בירושלים, הפ (י-ם) 16086-03-14  רות בן-אבי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ

הפוסט מהי נקודת התורפה שהבנקים לא רוצים שתגלו עליה? הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.

בית המשפט סבר כי דרישה זו אינה מוצדקת.

וזהו סיפור המעשה…
דליה, פתחה חשבון בשנות ה-90 בבנק הפועלים. לימים עברה להתגורר בארה"ב, הכירה בן זוג, נישאה לו והוא צורף לחשבון. לימים, צורף גם אביה לחשבונה.

בחודש דצמבר 2012 פנתה דליה לבנק וביקשה כי יגרע שמה ושם בעלה מן החשבון וכל הכספים והחשבון יישארו לאביה.

הבנק דרש מהם כי יחתמו על טפסים שונים, ובין היתר דרש מהם כי יצהירו כי אין להם כל זיקה לחשבון, והם מודעים כי הכספים המצויים שם יהיו בבעלותו של אביה. הבנק הסביר כי הדבר מתחייב על פי נהלי בנק ישראל, ונהלי רשוית המס של ארה"ב. בנוסף, דרש הבנק כי יחתמו כי אין להם כל תביעה  ו/או טענה כנגדו.

משלא הסכימו דליה ובעלה לחתום על המסמך, חסם הבנק את החשבון ולא איפשר גישה אליו.

דליה לא היתה מוכנה לכך והגישה תביעה כנגד הבנק, המורה לו לגרוע את דליה ובעלה מהחשבון ולהסיר כל חסימה ו/או מגבלה מהחשבון.

לאחר הגשת התובענה, הסכים הבנק להסתפק בטפסים שנחתמו, כולל מחיקת המשפט שבמחלוקת, בדבר דרישתו לחתום על סעיף ויתור על טענה או תביעה כלפי הבנק, ונותרה מחלוקת על הוצאות המשפט.

התובעים דרשו 65,800 ₪ בגין הוצאות משפט, אגרה ועוד.

בית המשפט קיבל את מרבית דרישתם, וקבע כי לא היתה כל הצדקה מצד הבנק לחייב אותם לחתום על משפט ויתור על טענות ואו תביעות כלפי הבנק.

בית המשפט סבר כי במחלוקת בין הצדדים בעניין , הוא סבור כי הצדק עם המבקשים, וכי לא היתה כל הצדקה מצד הבנק לחייב אותם לחתום על משפט זה, שכן, ממה נפשך? אם הבנק צדק בדרישתו מהמבקשים לחתום על הטפסים שלרשות המס האמריקאית, אזי הבנק יוכל להתגונן מפני תביעה שלהם בענין זה, ואם לא צדק בדרישתו זו, אזי הוא פעל שלא כדין, ואם המבקשים ניזוקו מכך מוטל על הבנק לפצותם והוא אינו יכול לדרוש מהם לוותר על תביעה אפשרית כזו, כתנאי לכך שיפעל על פי הוראות כדין של הלקוח בקשר לחשבונו.

עוד ציין בית המשפט, כי תנאי השולל או המגביל זכות או תרופה העומדות ללקוח עלפי דין, ותנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסוימות בערכאות משפטיות, או להיזקק להליכי משפט, הם בחזקת תנאים מקפחים לפי חוק החוזים האחידים, התשמ"ד-1982 (סעיפים 4(6) ו-4(8)).

אמנם, הבנק הסכים בסופו של דבר לוותר על דרישתו, כי המבקשים יחתמו על טפסי הוויתור, ללא מחיקת המשפט שבמחלוקת, והודיע כי הוא יסתפק בטפסים שהמבקשים חתמו עליהם זה מכבר (הכוללים את המחיקה), אך הסכמתו זו ניתנה רק לאחר שהמבקשים נאלצו לשכור עורך דין, שתחילה התכתב בנדון עם ב"כ הבנק, ולאחר מכן אף הגיש תובענה בשמם.

בסופו של דבר, הלכה למעשה, קבע בית המשפט כי הם זכו בתביעתם כנגד הבנק, והכלל הוא שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל דין שזכה את הוצאותיו, יהא אותו בעל דין זכאי לפסיקת הוצאות (ע"א 1894/90 פלאטו-שרון נ' אסולין, פ"ד מו(4) 822, 829).

יחד עם זאת, ניתן להביא בחשבון את הסכמת הבנק, שניתנה כאמור בפתח הישיבה שנקבעה להוכחות, אשר חסכה את המשך ההתדיינות וקיצרה את ההמתנה לתוצאה הרצויה מבחינת המבקשים.

משכך חייבם בית המשפט, כבוד השופט יונה אטדגי במרבית דרישת התובעים, כ-48,000 ₪.

הפוסט בנק הפועלים חוייב בהוצאות משפט כמעט מלאות בסך של כ-48,000 ₪ הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.

האם רשאי המוסד לביטוח לאומי (מל"ל) לקזז כספים המגיעים לחייב מזונות מקצבאות כגון קצבת נכות, אבטלה, זיקנה, אבטחת הכנסה וכד', אם נקבע לו צו חיוב תשלומים במסגרת איחוד תיקים/תיק הוצאה לפועל בודד, והוא עומד בתשלום הצו?

חייבי מזונות בהוצאה לפועל הינם חריג בדיני הוצאה לפועל, ואינני עוסקת בתחום זה. יחד עם זאת, לאור החלטה מעניינת שנתקלתי בה, שניתנה בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים,על ידי רשם ההוצאה לפועל הנכבד, קטוביץ שחר, ביום 17.6.12 מצאתי לנכון לפרסם את תוכנה, שכן, היא נראית לי חשובה ביותר לחייבי מזונות המקבלים קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי.

חייב פלוני הגיש בקשה לאיחוד תיקיו בהוצאה לפועל. במסגרת תיקיו, קיים תיק מזונות נפתח שנפתח על ידי המוסד לביטוח לאומי מכוח הוראות חוק המזונות (הבטחת תשלום).

החייב הגיש מסמכים הנחוצים, וביקש כי צו החיוב החודשי שייקבע, יהא בגובה 500 ₪. המוסד לביטוח לאומי הגיש תגובה, והסכים לגובה החיוב המוצע, אך הוסיף כי קיימת למוסד לביטוח לאומי (למל"ל) הזכות לנכות מכל קצבה המשתלמת על ידו".

הרשם הנכבד לא קיבל את הטענה של המוסד לביטוח לאומי. וכך נימק:

בגביית תיקי מזונות בהוצאה לפועל יש 2 תובנות יסוד:

האחת, חוב הנגבה בתיק מזונות מסוג זה, הינו חוב מזונות הנהנה מדין קדימה ואיננו נכלל בתיק איחוד, ככל תיק מזונות.

השניה, חוב הנגבה בתיק מזונות מסוג זה, ניתן לפריסה על דרך של קביעת צו חיוב בתשלומים על ידי רשם ההוצאה לפועל ואף ההגבלות מכח סעיף 66א' לחוק מוטלות על החייב, רק לאחר שלא שילם את צו החיוב בתשלומים או הוכח בדרך אחרת שעסקינן בחייב המשתמט מתשלום חובותיו.

לאור העובדה שקביעת צו החיוב נסמכת על כל הכנסות החייב, וישנם חייבים המתקיימים בעיקר מקיצבאות הניתנות מאת המוסד לביטוח לאומי, דוגמת קצבת נכות, זיקנה, אבטחת הכנסה, אבטלה, ועוד שכל תכליתם היא תכלית סוציאלית. קצבאות אלה מיועדות לאפשר לנהנים מהם תנאים בסיסיים למחיה ולקיום.

על יסוד ההכרה בזכותו וזכאותו זו של החייב, ניתנה ההחלטה לקבוע לחייב צו חיוב תשלומים בסכום של 500 ₪ לפרעון חובו.

הרשם הנכבד סבר כי אם נקבל את טענת המל"ל, הדבר ירוקן מתוכן את החלטתו לקביעת צו החיוב.

הרשם המשיל קביעה זו לנושה בנקאי המנהל תיקי הוצאה לפועל כנגד לקוח כאשר נקבע צו חיוב תשלומים על יסוד הכנסותיו והוצאותיו, ומנגד בוחר הנושה הבנקאי שאיננו כופר בצו, לקזז סכומי כסף מחשבון העו"ש של החייב, באופן המסכל לחייב את האפשרות לשלם את חובו בתשלומים חודשיים.

כאשר נקבע צו חיוב תשלומים והחייב עומד בו, מעוכבים כנגדו ההליכים על מנת לאפשר לחייב לנהל אורח חיים שוטף בלבד, דוגמת עיכוב הליכי עיקול מיטלטלין והוצאתם, עיכוב הליכי עיקול חשבון העו"ש והמשכורת ועוד. כלומר, אם נאפשר למוסד לביטוח לאומי לפעול כנגד החייב, ולקזז כספים שמגיעים לו ועל פיהם נקבע צו החיוב, הדבר יסכל את יכולתו לעמוד בצו, והוא יימצא מפר את הצו, ללא עוול בכפו.

הרשם סביר כי לא ניתן לטעון בכפיפה אחת כי המל"ל מסכים לקביעת צו החיוב שניתן, ומצד שני לדרוש קיזוז של הקצבאות שהיו ביסוד קביעת סכום ההחזר החודשי.

הרשם הנכבד הדגיש כי ככל שהנושה יבחר לקזז סכום כלשהו מהקצבאות, הוא יידרש לבקשת החייב להשבת הכספים המעוכבים, בכדי לאפשר את מחייתו של החייב בתנאי סף ראויים.

אין באמור בכתבה משום יעוץ משפטי ו/או חוות דעת מחייבת והדברים אינם באים כתחליף לייעוץ משפטי מאת עו"ד מומחה בתחום.

הפוסט האם רשאי המוסד לביטוח לאומי לקזז כספים הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.