האם זכאים יורשים, המוטבים בפוליסת ביטוח חיים, למלוא התגמולים מביטוח החיים של המנוח, והאם זכותם גוברת על מעקלים שעיקלו את הפוליסה?

פסק דין מעניין של כבוד השופט יעקב וגנר, בבית המשפט המחוזי בחיפה, בתיק ה"פ 58445-01-12 גוטליב ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח', קבע שהכל תלוי באם העיקולים הוטלו לפני מות המנוח או אחרי מותו. מכל מקום, הכספים שניתן לעקל, הינם רק הכספים מתוך פוליסת החיים, שנצטברו במסגרת רכיב החיסכון, ולא מרכיב הסיכון (risk).

העותרים, הינם ילדי המנוח, שלצערם, הותיר חובות אצל נושים שונים. המנוח היה מבוטח בחברות מיגדל ומנורה בפוליסת חיים. על הפוליסות הוטלו עיקולים של בנק לאומי, דיסקונט ופועלים.

כשפנו ילדי המנוח לחברות הביטוח על מנת לבקש את כספי ביטוח החיים שמגיעים להם עקב מות האב, סרבו חברות הביטוח לשלם להם את התשלומים בשל עיקולים שהטילו הבנקים על הכספים.

במקרה זה, העיקולים הוטלו על כספי הפוליסות לאחר מות המנוח.

חברות הביטוח מצאו עצמן בבעיה, מצד אחד, טענו, שאין להם בעיה לשחרר את הכסף לילדי המנוח, אך דרשו שזה יגובה בצו שיפוטי המורה להם לעשות כן.

לאור האמור, פנו היורשים, ילדי המנוח לבית המשפט על מנת שיורה לחברות הביטוח להעביר אליהם את הכספים למרות העיקולים שהוטלו.

בית משפט קבע שכלל ניתן לעקל זכויות של מבוטח על פי חוזה ביטוח, אך כלל זה אינו חל בצורה גורפת ככל שמדובר בביטוחי חיים.

בפסיקות שונות, הבחין בית המשפט בין רכיבים שונים, האחד, מרכיב הסיכון של פוליסת החיים, שאינו מתממש כל עוד המבוטח בחיים, לבין רכיב החיסכון, שהוא ניתן למימוש בחייו של המבוטח, ומשכך ניתן לעקלו.

הכלל הזה מתבסס על ההנחה, שלא ניתן לעקל את מה שיש לחייב, ומשהחייב בחיים, הוא ממילא אינו זכאי לכספים המגיעים לו מרכיב הסיכון.

משכך, בית המשפט חזר על הלכה קיימת, כי כאשר דנים למי שייכים הכספים שעוקלו, אם ליורשים או למעקלים, נקבע כי רכיב החיסכון בפוליסת הביטוח שייך לעיזבון, ואילו הכספים שמשולמים עקב מותו של אדם, אינם שייכים לעיזבון, ומשכך לא ניתן לעקלם, והיורשים גוברים על המעקלים.

בית המשפט הבחין הבחנה נוספת וקבע כי כלל זה חל כל אימת שהעיקולים הוטלו על הפוליסות, עת היה המנוח בחיים ולפני פטירתו.

לאור העובדה שבמקרה שלנו, כל העיקולים הוטלו על הפוליסות לאחר מות החייב, שאל בית המשפט את השאלה, האם במקרה זה, חל העיקרון של ההפרדה בין רכיב החיסכון, לבין רכיב הריסק, אם לאו?

בית המשפט קבע, כי חוק חוזה הביטוח מבחין בין מבוטח לבין מוטב. כאשר המבוטח חיי, הוא גם המוטב, אך כאשר חייב נפטר, יורשיו הם המוטבים, ומשכך, עם מותו, עוברים הכספים המגיעים לו, ישירות למוטבים, יורשיו, והוא בעצם אינו זכאי מכוח הפוליסה, עם פטירתו לכל תשלום.

מהאמור עולה כי מקום בו העיקול הוטל לאחר מות החייב, ממילא הזכויות על הכספים כבר הועברו מכוח הפוליסה למוטבים. לאור האמור, בעצם, מקום שהוטל עיקול לאחר מות החייב, הבנקים המעקלים אינם יכולים לקבל את כספי הפוליסה, משום שהכספים שייכים כבר למוטבים ולא למנוח, החייב. והמוטבים אינם חיייבים למעקלים דבר, ולכן, הכספים שייכים ליורשים, ויש להעבירם אליהם.

עוד ציין בית המשפט שהכספים היחידים שניתן לקחת מכספי הפוליסה המגיעים למוטבים היורשים, הם רק חובות לפוליסה בגין תשלומים שלא שולמו, וכן במידה והיו הלוואות בפוליסה, ניתן לקזז את הסכומים כנגד החובות הללו.

ילדי המנוח פנו לבית המשפט המחוזי

מאמר זה נכתב על-ידי משרד עורכי דין עפרה שפר

הפוסט מעקלים או יורשים? הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.

חובות המנוח אינם עוברים בירושה, ויכולים להשתלם אך ורק מכספי עזבון המנוח, באם הוא קיים

בית המשפט השלום בתל אביב קיבל תביעת אב שכול להשיב לו כספים ששילם לבנק הפועלים עבור חובותיו של בנו שנהרג וקבע כי בנק הפועלים הפר את חובות האמון והנאמנות, והפעיל לחץ על אב שכול לשלם חוב של בנו שנהרג, בפרק זמן קצר לאחר מותו של הבנק, מבלי שמסר לו המידע הרלוונטי.

כבוד השופטת רחל ערקובי פסקה לאחרונה, כי הבנק הפר את חובות הנאמנות והאמון המוטלות עליו בכך שהופעל על התובע לחץ לשלם חובו של המנוח, בנו בן 25 שנהרג בתאונת דרכים, תוך מניעת מידע ממנו, כאשר לא רק שלא נאמר לו שאינו חייב לשלם את החובות משום שאינו ערב, ולא רק שלא נאמר לו כי את החובות יש לשלם מנכסי העזבון, אלא שנאמר לתובע ובנו שאם לא ישלמו, יידרשו לשלם את מלוא החובות בריבית דריבית.

המנוח, יותם, ז"ל, נהרג בתאונת דרכים, בגיל 25. המנוח ניהל חשבון בבנק הפועלים, ובעת פטירתו, חשבונו היה מצוי ביתרת חובה שנבעה מיתרת חובה בעו"ש ומהלוואה שטרם נפרעה

לטענת התובע, אביו של המנוח, מיד לאחר פטירתו של בנו המנוח, החל בנק הפועלים להטריד אותו בנוגע לחוב, ואיים עליו לפרוע את החוב, אחרת יידרש לשלם ריביות גבוהות, ולטענתו אף אולץ לשלם את כל החוב.

לטענת התובע, הבנק הסביר לו שהוא חייב לשלם את תשלום החובות של המנוח בהיותם יורשים, וכי עליהם להסדיר את החוב אחרת ישלמו ריבית והנושא יועבר לטיפול משפטי.

בית המשפט קבע כי בכך הפעיל בנק הפועלים לחץ בלתי הוגן על אב שכול לשלם חוב שאינו שלו, בפרק זמן קצר לאחר מות בנו, מבלי שמסר לו מידע הרלוונטי לזכויותיו, ולמערכת הייחסים בין המנוח לבין הבנק, ובינו כיורש לבן הבנק, ובהתנהלותו זו הפר בנק הפועלים את חובות הנאמנות והאמון המוטלות עליו.

השופטת ציינה כי בהתאם לחוק הירושה, סעיפים 126-127 אין יורש אחראי מעבר לחלקו בירושה.

בית המשפט דחה את גירסת הבנק לפיה התובע הגיע מרצונו ומיוזמתו לשלם את חובות בנו המנוח.

בית המשפט קבע כי הנתבע פעל בניגוד לחובותיו כבנק, הפר את חובות האמון המוטלות עליו, ועליו להשיב את מלוא הסכומים ששולמו על ידי התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

כמו כן, פסק בית המשפט הוצאות כדין וכן שכ"ט בשיעור 12% מסך התשלום שעל הבנק להחזיר לתובע.

בית המשפט לא קיבל את תביעת התובע לפיצויים בשל עוגמת נפש, ונימק זאת בכך שמדובר בתביעה כספית ואין מקום לפסוק בגין עוגמת נפש.

לסיכום, ולמרות שאנו מאחלים לכולם בריאות ואריכות ימים, כאשר חלילה, נקלעים בחיינו למצב שכזה, צריך לזכור, שחובות המנוח משולמים אך ורק מכספי העיזבון, אם קיים. חובות אינם מועברים בירושה, ואם אדם ירש נכס מחייב, הוא אחראי אך ורק לחלק מן הירושה. להדגיש, חובות המנוח קודמים ליורשים, כלומר, כאשר המנוח נפטר, בטרם עוברת הירושה ליורשים, יש לשלם את חובות המנוח. מקום בו לא קיימת ירושה, כבמקרה שלנו, אין חובה על שום אדם לשלם את חובות המנוח.

ושנהיה רק בריאים ושמחים.

הפוסט חובות המנוח אינם עוברים בירושה הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.