בית המשפט סבר כי דרישה זו אינה מוצדקת.

וזהו סיפור המעשה…
דליה, פתחה חשבון בשנות ה-90 בבנק הפועלים. לימים עברה להתגורר בארה"ב, הכירה בן זוג, נישאה לו והוא צורף לחשבון. לימים, צורף גם אביה לחשבונה.

בחודש דצמבר 2012 פנתה דליה לבנק וביקשה כי יגרע שמה ושם בעלה מן החשבון וכל הכספים והחשבון יישארו לאביה.

הבנק דרש מהם כי יחתמו על טפסים שונים, ובין היתר דרש מהם כי יצהירו כי אין להם כל זיקה לחשבון, והם מודעים כי הכספים המצויים שם יהיו בבעלותו של אביה. הבנק הסביר כי הדבר מתחייב על פי נהלי בנק ישראל, ונהלי רשוית המס של ארה"ב. בנוסף, דרש הבנק כי יחתמו כי אין להם כל תביעה  ו/או טענה כנגדו.

משלא הסכימו דליה ובעלה לחתום על המסמך, חסם הבנק את החשבון ולא איפשר גישה אליו.

דליה לא היתה מוכנה לכך והגישה תביעה כנגד הבנק, המורה לו לגרוע את דליה ובעלה מהחשבון ולהסיר כל חסימה ו/או מגבלה מהחשבון.

לאחר הגשת התובענה, הסכים הבנק להסתפק בטפסים שנחתמו, כולל מחיקת המשפט שבמחלוקת, בדבר דרישתו לחתום על סעיף ויתור על טענה או תביעה כלפי הבנק, ונותרה מחלוקת על הוצאות המשפט.

התובעים דרשו 65,800 ₪ בגין הוצאות משפט, אגרה ועוד.

בית המשפט קיבל את מרבית דרישתם, וקבע כי לא היתה כל הצדקה מצד הבנק לחייב אותם לחתום על משפט ויתור על טענות ואו תביעות כלפי הבנק.

בית המשפט סבר כי במחלוקת בין הצדדים בעניין , הוא סבור כי הצדק עם המבקשים, וכי לא היתה כל הצדקה מצד הבנק לחייב אותם לחתום על משפט זה, שכן, ממה נפשך? אם הבנק צדק בדרישתו מהמבקשים לחתום על הטפסים שלרשות המס האמריקאית, אזי הבנק יוכל להתגונן מפני תביעה שלהם בענין זה, ואם לא צדק בדרישתו זו, אזי הוא פעל שלא כדין, ואם המבקשים ניזוקו מכך מוטל על הבנק לפצותם והוא אינו יכול לדרוש מהם לוותר על תביעה אפשרית כזו, כתנאי לכך שיפעל על פי הוראות כדין של הלקוח בקשר לחשבונו.

עוד ציין בית המשפט, כי תנאי השולל או המגביל זכות או תרופה העומדות ללקוח עלפי דין, ותנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסוימות בערכאות משפטיות, או להיזקק להליכי משפט, הם בחזקת תנאים מקפחים לפי חוק החוזים האחידים, התשמ"ד-1982 (סעיפים 4(6) ו-4(8)).

אמנם, הבנק הסכים בסופו של דבר לוותר על דרישתו, כי המבקשים יחתמו על טפסי הוויתור, ללא מחיקת המשפט שבמחלוקת, והודיע כי הוא יסתפק בטפסים שהמבקשים חתמו עליהם זה מכבר (הכוללים את המחיקה), אך הסכמתו זו ניתנה רק לאחר שהמבקשים נאלצו לשכור עורך דין, שתחילה התכתב בנדון עם ב"כ הבנק, ולאחר מכן אף הגיש תובענה בשמם.

בסופו של דבר, הלכה למעשה, קבע בית המשפט כי הם זכו בתביעתם כנגד הבנק, והכלל הוא שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל דין שזכה את הוצאותיו, יהא אותו בעל דין זכאי לפסיקת הוצאות (ע"א 1894/90 פלאטו-שרון נ' אסולין, פ"ד מו(4) 822, 829).

יחד עם זאת, ניתן להביא בחשבון את הסכמת הבנק, שניתנה כאמור בפתח הישיבה שנקבעה להוכחות, אשר חסכה את המשך ההתדיינות וקיצרה את ההמתנה לתוצאה הרצויה מבחינת המבקשים.

משכך חייבם בית המשפט, כבוד השופט יונה אטדגי במרבית דרישת התובעים, כ-48,000 ₪.

הפוסט בנק הפועלים חוייב בהוצאות משפט כמעט מלאות בסך של כ-48,000 ₪ הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.

בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב ניתנה החלטה בבקשת חייבים בטענת פרעתי, לפיה הורתה הרשמת נעמה טלמן בולטין לסגור את תיק ההוצאה לפועל כנגד החייבים בשל כך שלא ננקטו בתיק כל הליכים שהם במשך למעלה מ-12 שנים.

החייב במקרה זה טען כי מדובר בחוב ששולם במלואו לפני שנים רבות. הכסף הועבר לעו"ד שנפטר בינתיים, ולחייב לא היו כל הוכחות לתשלום החוב בשל כך שחלפו שנים רבות.

עוד טען החייב כי הזוכה לא נקט בהליכים כלשהם בתיק מיום פתיחתו, שנת 1996, ולכן נפגעה זכותו להוכיח כי פרע את החוב.

עוד טען החייב כי עקב השיהוי, הורע מצבו  לרעה והחוב תפח מאוד. בנוסף, עיקרון ההסתמכות והוודאות נפגע שכן הזוכה לא הודיע במשך כל השנים על כך שהוא עומד על גביית החוב, והדבר מצביע על ויתור ועל זניחת זכותו של הזוכה לגבות את חובו.

טענה ייחודית שנטענה היא כי השיהוי הופך את נטל הראיה ומטיל על הזוכה את החובה להוכיח שלא זנח את זכותו.

הזוכה טען כי נטל ההוכחה היא על החייבים והם לא סיפקו כל ראיה כי החוב שולם. עוד טענו, כי החייבים ניהלו דיונים שונים ורק בשנת 2002 ניתן פסק דין סופי ושופעלו ההליכים.

רשמת ההוצאה לפועל החליטה כי ככלל, מי שמגיש טענת פרעתי, הוא שצריך להוכיח כי פרע את חובו, ונטל הראיה מוטל עליו. כלומר, במקום שבו כפות המאזניים מאוזנות, מוכרע הדין לרעת זה שמוטל עליו נטל ההוכחה (קרי החייב).

יחד עם זאת, במקרה שלנו, הזוכה לא נקט בהליכי הוצאה לפועל במשך שנים רבות, ללא הסבר משכנע, והדבר עלו לגרום להעברת הנטל לשכמו של הזוכה.

הרשמת ציינה כי עולה מהפסיקה כי מקום בו לא ננקטו כל הליכים בתיק במשך שנים, ניתן להסיק מכך על ויתור בנוגע לחוב..

במקרה של שיהוי, נקבע כי על היפוך נטל הראיה והמשמעות היא שעל הזוכה עובר הנטל לסתור את טענותיו של החייב.

הרשמת סברה כי בעניין תיק זה ובעקבות השיהוי, יש להעביר את הנטל לכתפי הזוכה, ששכן לא נשמעו כל הסברים משכנעים המבהירים מדוע לא פעל בתיק במשך שנים רבות.

הרשמת הזכירה את פסק הדין אגוזי נועם נ' בנק דיסקונט בע"מ, שם נקבע על ידי כבוד השופטת המחוזית, י. שטופמן, כי "עקרון יסוד בשיטתנו המשפטית מחייב כי צד המחזיק בזכות כלפי רעהו, יפעל למימוש זכותו זו בתום לב, בגדרי עקרון תום הלב, ההולך וכובש מקום כעקרון על בשיטתנו המשפטית. חובת תום הלב אינה מצטמצמת אך ורק לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצאה לפועל או לפרעונו של החוב. חובת תום הלב חולשת גם על אופן ניהולם של הליכי ההוצל"פ. עיקרון תום הלב, מחייב זוכה לפעול באופן סביר, לקבלת סעד המימוש בהליכי ההוצאה לפועל ואין הוא יכול "לישון על זכותו" זו עד קץ הימים. אמנם חוק ההתיישנות מורה כי על הליכי הוצאה לפועל לא תחול התיישנות. ברם אין בכך לפטור את הזוכה מחובתו לחתום לסיומו של הסכסוך בין הצדדים ולפרעון החוב בתיק ההוצל"פ.

עוד נקבע כי תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש תכנית חיסכון לזוכה, אשר תמתין לו פרק זמן ממושך ללא נקיטת הליכים תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית. … חובה על הזוכה לנקוט בהליכים בדרך סבירה.

עוש נכתב בפסק הדין כי עקרון תום הלב מחייב כי בית המשפט ימנע מליתן סעד לזוכה אשר ישן על זכותו ולא נקט בהליכים למימוש פסק הדין.

כאשר נטענת טענת שיהוי, יבדוק בית המשפט האם השיהוי מבטא ויתור על הזכות מצד התובע, והאם הורע מצבו של הנתבע עקב השיהוי…"

לאור האמור, קבעה הרשמת כי נוכח השיהוי נגרמו לחייבים נזקים בכך שהחוב תפח מ-89,000 ₪ ל-388,112 ₪. כעת, ובחלוף השנים החייבים מתקשים להשיג ראיות להוכיח כי החוב שולם. יתר על כן, משיהוי הזוכה ניתן ללמוד על ויתור על החוב, ומשכך הדבר, הזוכה לא עמד בנטל הראייתי לסתור את טענת החייבים.

סופו של דבר, קיבלה הרשמת את הבקשה בטענת פרעתי, והורתה על סגירת התיק.

מאמר זה נכתב על-ידי עורכת דין עפרה שפר

הפוסט חובת תום הלב של הזוכה … הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.

כבוד השופטת בבית המשפט בתל אביב, הדס פלד, בתא"ק (ת"א) 57190-03-11 דחתה תביעה של בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ כנגד ערב יחיד וקבעה כי הבנק לא העמיד את הנתבע על הפרטים שבידיעתו ושהיו רלבנטיים לצורך הערכת הסיכון שנטל על עצמו, ומשכך, קבעה, הבנק הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו.

וזהו סיפור המקרה:

יצחק היה בעל עסק ונטל אשראי מהבנק. תחילה, ביקש הבנק מיצחק כי יעמיד בטוחות, ולצורך כך, חתם לו אחיו נתנאל על ערבות מוגבלת בסכום של 100,000 ₪ להבטחת מסגרת האשראי.

לאחר מכן, כשחרג יצחק ממסגרת האשראי באופן קבוע, ביקש הבנק לשנות את מבנה האשראי ולהעמיד לו הלוואה. הבנק דרש מיצחק החייב העיקרי, להגדיל את ערבותו של אחיו בפעם השניה.

אני מוצאת לנכון לעצור רגע אחד, ולהסביר לקוראים עניין שלא קשור לפסק הדין באופן ישיר ולנושא הטעיית הערבים, אלא סוגיה שעל הערבים העתידיים ובעלי עסקים, שהינם בעלי החשבון: המרת מסגרת אשראי להלוואה, עלולה להכביד מאוד על ההתנהלות העסקית, שכן, בניגוד למסגרת אשראי שהיא בעצם "אשראי עומד", לגביו נדרש לשלם רק את הריבית בכל רבעון, הלוואה "יורדת" כל חודש, ולכן, יש לקחת בחשבון, שעל בעל העסק לייצר את סכום ההחזר כתוספת לרווח העיסקי, שאם לא כן, מהר מאוד ייקלע לקושי תזרימי.

למשל, אם ממירים לכם את מסגרת האשראי להלוואה בסכום של 150,000 ש"ח, העסק צריך לייצר מעבר לרווחים החודשיים שלו, גם את תשלום החזר ההלוואה, בערך 60,000 ₪ בשנה כתוספת לרווח, שאם לא כן, יקלע בעל העסק לקושי תזרימי, והדרך לתביעה בנקאית זריזה. לכן, רצוי, שאם מנהל הבנק מציע לכם המרה שכזו, אל תמהרו להסכים, אלא אם כן העסק שלכם יוכל לעמוד בהחזרים.טעות כזו יכולה לעלות לכם ביוקר, וראוי כבר בשלב ההצעה לדחות אותה ולהימנע מהמרה זו אם אין יכולת לעמוד בהחזר מבחינת הרווח העיסקי.

סיכומו של דבר: אני מציעה לערבים העתידיים, בטרם תחתמו על ערבות, תוודאו האם העסק עליו אתם אחראים, יכול לעמוד בהחזרי ההלוואה מבחינה עסקית? האם הוא מייצר הרווחים כנדרש? אחרת, תמצאו עצמכם בפני שוקת שבורה.

ולאלה שכבר חתמו ונמצאים בבעיה אמשיך לספר, שגם במצב שהטעות נעשתה, עדיין ניתן לבטל את הערבות, מקום שבו הבנק הסתיר מידע, שאם היה מספר אותו, הערב לא היה מסכים לחתום.

יש חובה על הבנק ליידע את הערב בדבר התפקוד של החשבון, והאם יש סימנים לכך שהעסק במצוקה, ו/או שבעל החשבון אינו מצליח לעמוד בהתחייבויות שלו.

ונחזור לסיפור המקרה בפסק הדין:

לטענת הערב, נתנאל, הבנק טען כי חתימתו על הערבות נדרשת כשינוי טכני בלבד, נתנאל חתם על הערבות בסניף בירושלים, ולא נאמר לו שהחשבון בעייתי אלא שאחיו הינו לקוח VIP. כשנדרש להגדיל את הערבות, חתם בפתח תקווה, וגם במקרה זה לא נאמר לו דבר, אלא הסבירו לו שהגדלת הבטוחה נועדה להרחבת הפעילות ומטבע הדברים ניתן היה להבין כי אין בעיה בחשבון.

הבנק לא גילה לו כי כבר במועד הערבות הראשונה יכול היה הבנק להגיש תביעה כנגד אחיו, ושהתנהלותו לא תקינה, והוא בחריגות תמידיות. עוד נודע כי סמוך להפרת ההסכם עי ידי הבנק נקרא יצחק לפגישה בה נמסר לו כי אם ברצונו להמשיך ולהתנהל על פי המסגרת שאושרה עליו להעמיד ערבים אחרת המסגרת תוקטן. מנהל הסניף הסביר ליצחק כי זהו צעד טכני. לאור הסבר זה פנה יצחק החייב העיקרי לאשתו ואחיו על מנת שיחתמו. יצחק טען כי לא היה מערב את אחיו ואשתו אילולא הבנק התחייב להמשיך ולהעמיד את המסגרת.

בדיעבד הסתבר כי הסיבה האמיתית לדרישת הבנק נועדה לשפר את מצבו בתביעה אשר הוגשה חודשים ספורים לאחר החתמת הערבים, ועל אף שלא חל כל שינוי באופן שהתנהל החשבון.

כבוד השופטת הדס פלד קבעה כי ניתוח הראיות מלמד על כך שהבנק לא עמד בחובות המוטלות עליו מכוח סעיף 22 לחוק הערבות שכותרתו חובת הגילוי. כבוד השופטת פסקה שלא בכדי רצה המחוקק להגן על ערבים והחיל על הבנק חובות גילוי מוגברות, על מנת שלא לנצל תמימותם ורצונם הטוב, במיוחד כמו בנק שמחתים אותם על אותיות קטנות.

ניתוח הראיות מעלה כי הבנק כשל בחובתו למסור לנתנאל מידע מלא אודות החשבון. הבנק מסר לערב מידע חלקי ומטעה. ללא הגילוי המלא לא יכול היה הערב לדעת את מצב החשבון לאורו, ובכלל זה את האופן החריג בו התנהל החשבון והיקף התחייבויותיו של יצחק. עוד ציינה השופטת כי מטרת חובת הגילוי של הבנק היא למסור לערב את הפרטים המהותיים הדרושים לו לצורך הערכת הסיכון שנטל על עצמו.

נציג הבנק העיד כי כבר במועד בו חתם הערב על הערבות הראשונה היתה בעיה בחשבון שהחמירה עוד לפני חתימתו על הערבות השניה.הערב העיד כי יחסיו עם אחיו עלו על שרטון וגם מכך ניתן להסיק כי התמונה המלאה מעולם לא נפרשה בפניו.

סופו של פסק הדין קובע כי הפרתן של חובות הגילוי בנסיבות המקרה מצדיקות את הפטר הערב מערבותו, כלומר ערבותו בוטלה והתביעה כנגדו נדחתה. בנוסף, חייבה השופטת הנכבדה את הבנק לשלם לערב שכ"ט עורך דין בסכום של 15,000 ₪.

לסיכום: אני מציעה לכל בעל עסק, ראשית, שלא יסכים באופן אוטומטי להמיר מסגרת אשראי להלוואה אלא אם כן הרווחים בעסק יכולים לשאת את ההחזרים. לערבים, ובטרם תחתמו על הערבות, תבדקו האם מצב החשבון תקין, והאם היו עד כה חריגות בחשבון והפרות הסכמים או קושי תזרימי. ועצה אחרונה, אם חתמתם ואתם נתבעים, דעו שקיימות נסיבות בהם בית משפט עשוי לבטל ערבותכם. בכלל, נושא ערב יחיד כולל מניסיוני, מלווה בלא מעט מקרים של הפרות בוטות, ולכן, אם כבר נקלעתם לצרה, יש לבדוק האם הופרו נגדכם חובות הגילוי, לרבות דרישת הריבית מחוב של ערב יחיד שהיא נמוכה אף היא – ואם כן, יש סיכוי להציל אתכם מן הצרה.

הפוסט כיף שהצדק מנצח הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.