טלפונים לא מעטים מגיעים אלי, עם סיפור דומה. הבנק הפקיד לחשבוני כסף בטעות. אני לא שמתי לב, ביזבזתי את הכסף, וכעת הבנק מבקש את הכסף בחזרה. האם יש לי זכות לא להחזיר אותו?

בית המשפט סבר שכן, שהלקוח לא צריך להחזיר את הכסף שהופקד בטעות בחשבון, ודחה את תביעת הבנק, ואף חייב אותו בהוצאות.

וכך קרה

הבנק הבינלאומי סניף רוטשילד תבע לקוח שלו בשם אליהו מרדכי ווייל, ודרש ממנו להחזיר לו שיק שהופקד אצלו בחשבון שהיה לא לטובתו אלא לטובת מוטב אחר, וכובד בטעות על ידי הבנק. מדובר בשיק בסכום של 5,473 ₪ מחודש מאי 2007.

השיק שהופקד היה חלק מסדרת שיקים שהופקדו בחשבון, ועל גבי השיק נשוא המחלוקת היה רשום "לפקודת מבטחים" למוטב בלבד.

לאחר 3 שנים, הבנק גילה את הטעות, ופנה ללקוח בדרישה להחזיר את הכסף. הבנק טען כי הלקוח מתעשר על חשבונו, משום שהשיק הופקד בטעות.

הנתבע, מר ווייל סרב שכן לטענתו, הכסף שהופקד לו בחשבון, היה החזר הלוואה פרטית שנתן לחבר, ואם ידע שהשיק לא יכובד, לא היה משחרר את הבטחונות שהיו כנגד ההלוואה. הלקוח טען כי הבנק גרם לו נזק, ואין כל סיבה שהוא ישא בנזק. כמו כן, הלקוח טען כי הבנק נרדם בשמירה, וחיכה שלוש שנים, ולכן הוא אינו זכאי לקבל החזר לכסף.

בית המשפט החליט לדחות את תביעת הבנק, משום שסבר כי הוגשה בשיהוי ניכר, והדבר גרם ללקוח לנזק שכן מאז ועד דרישת הבנק, הלקוח שינה את מצבו לרעה,. כמו כן בית המשפט קבע שפניה ללקוח לראשונה לאחר 3 שנים תמימות היא בלתי הגיונית, וגם אם היתה עוברת רק שנה אחת, עדיין היה ניתן לקבוע כי יש שיהוי בהתנהגות הבנק, דבר המזכה את דחיית התביעה.

כמו כן קבע בית המשפט כי השיהוי גרם לנתבע לנזק ראייתי, שכן אותו אדם שהילווה ממנו כסף הלך לבית עולמו, ולא ניתן להוכיח את טענותיו לפיהן רק לאחר שהכסף נפרע שחרר את הערוביות, ולכן לא ניתן לצפות שישמור חומרים למשך זמן כה ארוך.

ללקוח היה יסוד להאמין שהבנק זנח את תביעתו, והגשת תביעה מקום בו נגרם נזק ראייתי עקב השיהוי, יש לראות זאת כצעד חסר תום לב מצד הבנק.

כבוד הרשם סבר כי הלקוח כלל לא התעשר מההפקדה של השיק, שכן, זה סכום ההלוואה שעליו היה לקבל מהמפקיד. בית המשפט גם התייחס לסוגיית עשיית עושר של הלקוח, וקבע כי לבית המשפט על פי סעיף 2 לחוק, יש סמכות לפטור את הזוכה (במקרה שלנו, הלקוח מר ווייל) מחובתו להשיב את הסכום, אם ראה נסיבות העושות את ההשבה בלתי צודקת.. בין היתר, נקבע כי שינוי נסיבות עשוי לשמש הגנה מלאה או חלקית לפטור את הזוכה מהשבה של הסכום, או אם התנהגות הלקוח לא היתה כעוולה מצידו והוא אינו נושא באשם רביותר לקבלת טובת ההנאה או עיכובה או השימוש בה, מאשר הבנק. כמו כן יש להתחשב בכך שיש הרעה ממשית במצב הנתבע, ועליו להראות שקיים קשר בין השבת הסכום לבין הרעה במצבו.

בית המשפט קבע כי ככל שיש פער בין הגורם המשלם (הבנק) לבין הגורם המקבל, וככל שהסתמך המקבל בתום לב על התשלום שקיבל, כך תגבר הנטיה לקבוע כי למרות שהתשלום נעשה בשל טעות, אין זכות להשבתו.

השופט קבע כי במקרה שלנו אין כי סיבה שהלקוח ישיב סכום ששולם מחמת טעות, אם הוא בעצמו יינזק מכך.

מכל האמור, דחה הרשם את טענת הבנק ופטר את הלקוח מלהשיב את הסכום. כמו כן חייב את הבנק בסכום של 3,500 ₪ הוצאות הדיון.

לסיכום, אם קרה לכם מקרה שאתם מקבלים כסף לא לכם, כדאי לבדוק, האם נסיבות המקרה מזכות אתכם ומאפשרות לכם להשאיר את הכסף אצלכם

פסק הדין ניתן בבית המשפט בירושלים, על ידי כבוד הרשם בנימין בן סימון, ת.א. 59108-12-13

הפוסט הבנק הפקיד בטעות כסף לחשבון לא נכון הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.

כבוד השופטת סליש הלית, מבית המשפט מחוזי מרכז לא קיבלה את טענת הבנק והורתה לבנק לפתוח החשבון אלא אם כן יחשוף את סיבת הסירוב, ובית המשפט ישתכנע בעצמו שזהו סרוב סביר. אין די בכך שבנק ישראל החליט שלא להתערב כדי שהסירוב ייחשב סביר.

פסק דין חדש שניתן ב-13/12/16 בנוגע תלונה נגד הבנק לסירוב של בנק לפתוח חשבון, אשר לא קיבל את עמדת הבנק כ"כזה ראה וקדש", ודרש נימוקים מפורטים לסירובו לפתוח החשבון. יתר על כן, בית המשפט לא השתכנע שדי בעמדת בנק ישראל כדי לקבל את העובדה שזהו סירוב סביר.

זוהי החלטה חשובה, שכן, בתי המשפט עד כה נטו לראות בעמדת בנק ישראל כעמדה מכרעת, ונהגו לא להתערב כאשר בנק ישראל מצא לנכון להותיר העניין לשיקול דעת הבנק.
ואלה העובדות:

לקוח שעוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות החליט להעתיק את מקום מגוריו לפתח תקווה, ופנה לבנק הבינלאומי הראשון בבקשה לפתוח חשבון. הבנק משך אותו בלך ושוב, עד שהודיע לו ללא כל נימוק, כי הוא מסרב לפתוח לו חשבון.

הלקוח פנה לבנק ישראל, למחלקת פניות הציבור, שהודיעו לו כי הבנק מסרב לפתוח החשבון. הלקוח לא קיבל את תשובת בנק ישראל, וביקש שוב לפעול כנגד הבנק, ולטפל בתלונתו. בנק ישראל החליט שאינו מתערב בהחלטת הבנק.

הלקוח טען כי מקום בו לא הוצג בפניו כל טעם לסירובו של הבנק, על פי הוראות הדין, הבנק מחוייב לפתוח לו חשבון.

משראה הלקוח שכך הם פני הדברים, הגיש תביעה להורות לבנק לפתוח לו חשבון. הלקוח טען במקום שהבנק לא מציג לי כל נימוק מדוע הוא לא פותח חשבון, יש לראות בבנק כמי שפועל בניגוד להוראות הדין.

הבנק, מאידך טען, כי יש לו נימוקים לסירובו, אך הם חסויים. הבנק טען כי הוא אינו מחוייב בגילוי המידע או סיבת הסירוב, והעובדה שבנק ישראל מצא שלא להתערב בהחלטתו מדברת בעדה.
הבנק הסכים להציג את הנתונים אך ורק בפני בית המשפט, אך לא למסרם ללקוח.

בית המשפט לא קיבל את הטיעונים של הבנק, ודן ב-2 שאלות: האם הבנק לא חייב לפרט ללקוח מהן הסיבות לסירובו לפתוח חשבון. ושניה, האם כשהבנק טוען לחיסיון, ניתן לקבל את הצעתו להציג את הנתונים בפני בית המשפט בלבד, ולא למסור אותם ללקוח.

בית המשפט קבע כי אף אם אין חובה לבנק לגלות את המידע, יש לכך השלכות על סירובו לפתוח החשבון. אם הבנק בוחר שלא לגלות מהן הסיבות, הוא בעצם לא הוכיח את סבירות הסירוב. על פי פסיקת העליון, הנטל להוכיח שהסירוב סביר מוטל על הבנק, ואם הבנק בוחר שלא לגלות, מכל טעם שהוא, הוא בעצם לא הוכיח שהסירוב שלו סביר.

בית המשפט קבע כי הדרך לבחון סבירות החלטה הוא בחינת מסד הנתונים על פיו החליטו שלא לפתוח חשבון. בית המשפט אינו מהווה חותמת גומי לפעילותו של גורם כלשהו, וטען כי פרשנות הבנק בלתי סבירה בעליל.
בית המשפט דחה את הטענה של הבנק שאי הגילוי חסין מבני בחינה של הסבירות.

בית המשפט גם דחה את הטענה של הבנק לפיה מקום שבו מצא בנק ישראל שלא להתערב בהחלטת הבנק שלא לפתוח חשבון יש בה כדי ללמד על סבירות ההחלטה. בית המשפט קבע כי סבירות החלטה נבחנת תוך מתן שיקול דעת למכלול הנתונים, הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי.

"הודעת בנק ישראל הינה רק אמצעי אחד לבחינת שיקול הדעת, אך אין בה כדי להוות החלטה שאין לאחריה דבר, ואין בשיקול הדעת אותו הפעיל בנק ישראל כדי לאיין את חובתו של בית המשפט להפעיל שיקול דעת עצמאי…" כך נאמר בהחלטה.

לגבי הטענה שהמידע יועבר אך ורק לבית המשפט, השיבה השופטת כי בית המשפט אינו מנהל הליך מול צד אחד בלבד ואינו מקבל את החלטותיו בסתר.
מתן אפשרות לעיין בראיה שהצד השני לא יכול לבחון אותה, מרוקנת מתוכן את מטרת ההליך המשפטי.

סופו של דבר, בית המשפט איפשר לבנק לגלות המידע ובמידת הצורך ישקול הלקוח את המשך תביעתו. במידה ולא יוצג כל מידע, יראו את הבנק כמי שלא הרים את הנטל להוכיח כי החלטתו לסרב לפתוח חשבון היא סבירה ולכן יפתח את החשבון בכפוף להוראות כל דין.

בית המשפט חייב את הבנק ב-25,000 ₪ הוצאות ההליך.

הפוסט תלונה נגד הבנק? בנק ישראל לא מתערב? הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.

בית המשפט סבר כי דרישה זו אינה מוצדקת.

וזהו סיפור המעשה…
דליה, פתחה חשבון בשנות ה-90 בבנק הפועלים. לימים עברה להתגורר בארה"ב, הכירה בן זוג, נישאה לו והוא צורף לחשבון. לימים, צורף גם אביה לחשבונה.

בחודש דצמבר 2012 פנתה דליה לבנק וביקשה כי יגרע שמה ושם בעלה מן החשבון וכל הכספים והחשבון יישארו לאביה.

הבנק דרש מהם כי יחתמו על טפסים שונים, ובין היתר דרש מהם כי יצהירו כי אין להם כל זיקה לחשבון, והם מודעים כי הכספים המצויים שם יהיו בבעלותו של אביה. הבנק הסביר כי הדבר מתחייב על פי נהלי בנק ישראל, ונהלי רשוית המס של ארה"ב. בנוסף, דרש הבנק כי יחתמו כי אין להם כל תביעה  ו/או טענה כנגדו.

משלא הסכימו דליה ובעלה לחתום על המסמך, חסם הבנק את החשבון ולא איפשר גישה אליו.

דליה לא היתה מוכנה לכך והגישה תביעה כנגד הבנק, המורה לו לגרוע את דליה ובעלה מהחשבון ולהסיר כל חסימה ו/או מגבלה מהחשבון.

לאחר הגשת התובענה, הסכים הבנק להסתפק בטפסים שנחתמו, כולל מחיקת המשפט שבמחלוקת, בדבר דרישתו לחתום על סעיף ויתור על טענה או תביעה כלפי הבנק, ונותרה מחלוקת על הוצאות המשפט.

התובעים דרשו 65,800 ₪ בגין הוצאות משפט, אגרה ועוד.

בית המשפט קיבל את מרבית דרישתם, וקבע כי לא היתה כל הצדקה מצד הבנק לחייב אותם לחתום על משפט ויתור על טענות ואו תביעות כלפי הבנק.

בית המשפט סבר כי במחלוקת בין הצדדים בעניין , הוא סבור כי הצדק עם המבקשים, וכי לא היתה כל הצדקה מצד הבנק לחייב אותם לחתום על משפט זה, שכן, ממה נפשך? אם הבנק צדק בדרישתו מהמבקשים לחתום על הטפסים שלרשות המס האמריקאית, אזי הבנק יוכל להתגונן מפני תביעה שלהם בענין זה, ואם לא צדק בדרישתו זו, אזי הוא פעל שלא כדין, ואם המבקשים ניזוקו מכך מוטל על הבנק לפצותם והוא אינו יכול לדרוש מהם לוותר על תביעה אפשרית כזו, כתנאי לכך שיפעל על פי הוראות כדין של הלקוח בקשר לחשבונו.

עוד ציין בית המשפט, כי תנאי השולל או המגביל זכות או תרופה העומדות ללקוח עלפי דין, ותנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסוימות בערכאות משפטיות, או להיזקק להליכי משפט, הם בחזקת תנאים מקפחים לפי חוק החוזים האחידים, התשמ"ד-1982 (סעיפים 4(6) ו-4(8)).

אמנם, הבנק הסכים בסופו של דבר לוותר על דרישתו, כי המבקשים יחתמו על טפסי הוויתור, ללא מחיקת המשפט שבמחלוקת, והודיע כי הוא יסתפק בטפסים שהמבקשים חתמו עליהם זה מכבר (הכוללים את המחיקה), אך הסכמתו זו ניתנה רק לאחר שהמבקשים נאלצו לשכור עורך דין, שתחילה התכתב בנדון עם ב"כ הבנק, ולאחר מכן אף הגיש תובענה בשמם.

בסופו של דבר, הלכה למעשה, קבע בית המשפט כי הם זכו בתביעתם כנגד הבנק, והכלל הוא שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל דין שזכה את הוצאותיו, יהא אותו בעל דין זכאי לפסיקת הוצאות (ע"א 1894/90 פלאטו-שרון נ' אסולין, פ"ד מו(4) 822, 829).

יחד עם זאת, ניתן להביא בחשבון את הסכמת הבנק, שניתנה כאמור בפתח הישיבה שנקבעה להוכחות, אשר חסכה את המשך ההתדיינות וקיצרה את ההמתנה לתוצאה הרצויה מבחינת המבקשים.

משכך חייבם בית המשפט, כבוד השופט יונה אטדגי במרבית דרישת התובעים, כ-48,000 ₪.

הפוסט בנק הפועלים חוייב בהוצאות משפט כמעט מלאות בסך של כ-48,000 ₪ הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.

בנק הפועלים חוייב לשלם ללקוח 20,000 ₪ בשל הפרת סודיות בנקאית

ברוך הגיש תביעה נגד בנק הפועלים לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו עקב מידע לא נכון שהבנק מסר לבנק אוצר החייל לצורך הלוואה מקרן קורת. לטענתו של ברוך, במהלך שנות השמונים והתשעים הוא היה הבעלים והמנהל של פאב משגשג בעיר אשדוד. בשנת 1997 נסגר הפאב והתובע החל לעבוד כשכיר. בשנת 2001, לאחר פיטוריו מהחברה בה עבד, החליט ברוך לפתוח מחדש את הפאב, ותכנן להפעיל את העסק במתכונת חדשה הכוללת גם מזנון ומסעדה.

ברוך טען כי השתמש בכספיו לצורך רכישת ציוד והחל בעבודות להכשרת המקום לפתיחה מחודשת. ברוך הכין תוכנית עסקית להפעלת העסק ופנה לקרנות קרן קורת לישראל – עמותה לפיתוח כלכלי, בבקשה לקבלת סיוע בהלוואה בסך של 90,000 ₪. כספי ההלוואה היו צריכים לעמוד לברוך באמצעות בנק אוצר החייל.

עוד טען ברוך כי בעקבות מידע לא נכון שמסר בנק הפועלים למנהל בנק אוצר החייל, סרב האחרון להלוות לו כספים, והוא לא הצליח להפעיל את העסק כמתוכנן ונגרמו לו נזקים של למעלה מ-2 מליון ₪ שלצורכי אגרה מעמידם על 300,000 ₪.
בנוסף, תבע ברוך את הבנק על גילוי מידע סודי מבלי שהבנק קיבל הרשאה לכך. יצויין כי קודם לכן הגיש ברוך תלונה לבנק ישראל,ובנק ישראל השיב כי מצא את תלונתו מוצדקת.

בית המשפט דחה את טענתו הראשונה של ברוך, שכן לא מצא כל קשר בין אי מתן האשראי לבין תוכן הדברים שגולו לבנק אוצר החייל על ידי בנק הפועלים. בית המשפט סבר כי בנק אוצר החייל שקיבל את המידע לא הסכים לתת ללקוח הלוואה בגלל נתונים אחרים שנודעו לו אודות התובע.
יחד עם זאת, קיבל בית המשפט את טענת הלקוח באשר לשאלה האם ניתנה הסכמתו של התובע לסניף הבנק הנתבע להעביר את המידע לבנק אוצר החייל.

בית המשפט התייחס לטענה זו במישור של הפרת הסודיות הבנקאית והפגיעה בפרטיותו, ולא דווקא בקשר עם הנזק.
הבנק טען שברוך נתן הסכמה כללית למסירת המידע אודות חשבונו. עוד טען הבנק כי הסכמה זו ניתנה במסגרת פנייתו לקבלת הלוואה, כאשר הטפסים הרגילים בבקשה כזו כוללים גם טופס ויתור סודיות.

השופט קבע כי לדעתו כפות המאזניים נוטות במקצת לצד האפשרות, לפיה המידע הועבר ללא קבלת הסכמתו המפורשת של הנתבע. עוד קבע השופט כי לא ניתן להסתפק במתן הסכמתו הכללית של ברוך להעברת המידע.
כתנאי להעברת מידע לגביו חל חיסיון, נדרש הבנק לקבל הסכמה מפורשת של הלקוח להעברת המידע, ואינו יכול להסתפק בכך שבנסיבות העניין, ניתן ללמוד על הסכמה כללית מצד הלקוח לכך.

כאמור, בית המשפט קבע כי על בנק הפועלים לשלם לברוך פיצוי של 20,000 ₪.

מאמר זה נכתב על-ידי משרד עורכי דין עפרה שפר

הפוסט הפרת סודיות בנקאית הופיע לראשונה ב-עורכת דין עפרה שפר.