ערב לחובותיו של האחר

ערב לחובותיו של אחר משול לבן הרביעי בהגדת הפסח ו"שאינו יודע לשאול" ומשכך "את פתח לו"

כשאדם חותם ערבות לחברו, הוא משול לאחד הבנים מהגדת הפסח "ושאינו יודע לשאול" וכמצוות ההגדה: ושאינו יודע לשאול את פתח לו".

פסיקה שניתנה לאחרונה על ידי כבוד השופט ליאור ברינגר, שניתנה בבית משפט השלום באילת, בפסק דין תא"מ 24398-07-11 דחתה את תביעתו של בנק הפועלים, וקבעה כי כאשר אזרח תמים מגיע לבנק בכדי לחתום ערבו להלוואה של אחר, חובה על הבנק לפרוס בפני הערב את התמונה המלאה הידועה לו בנוגע לחייב, בקשר עם ההלוואה הנערבת ולהסביר לו בשפה פשוטה וברורה מה הסיכונים שהוא לוקח על עצמו.

וכך היה: בנק הפועלים הגיש תביעה כנגד ערבה שחתמה על ערבות להלוואה שקיבלה החייבת העיקרית מהבנק בסך 60,000 ₪.

החשבון התנהל באילת והערבה הוחתמה בקריית גת. פקידת הבנק בקריית גת העידה שלא ידעה דבר על מצבו של החשבון של החייבת העיקרית, והודתה שלא גילתה לערבה דבר. עוד התברר כי החייבת העיקרית חרגה ממסגרות האשראי, שיקים בחשבונותיה חוללו, לא עמדה בתשלומי כרטיס האשראי שלה, ובעצם הבנק העמיד את כל החוב וגיבש אותו בהלוואה אחת. הבנק ידע שהחייבת לא עומדת בהתחייבויות שלה ולא גילה על כך דבר לערבה.

בטופס הגילוי של הערב ו/או בהסכם ההלוואה נדרש הבנק לגלות מה מטרת מתן ההלוואה כתב "פירעון הלוואות קודמות+צריכה". פקידי הבנק מסרו עדויות סותרות לגבי פירוש המילים והשופטת קיבלה הרושם כי הבנק לא הצליח להבהיר ולהוכיח למה הכוונה במילים שרשומות על מסמך ההלוואה, ומשכך ברור כי הערבה לא ידעה ולא יכלה לדעת למה התכוון הבנק במילים אלו, המהוות את המידע הבלעדי שמסר הבנק לערבה אודות מטרת ההלוואה.

להגנתו, טען הבנק כי הערבה גילתה אדישות ולא שאלה מאומה בנוגע למצבה של החייבת, ואין זו חובתו של הבנק לעורר את העניין ולסםר לערבה מיוזמתו מה בדיוק קורה בחשבון של החייבת. ומשלא שאלה הערבה דבר, אין לה להלין אלא על עצמה.

בית המשפט דחה את הטענה וקבע "ושאינו יודע לשאול – את פתח לו"

בית המשפט הסיק כי לבנק היה אינטרס בהחתמת הערבה, שכן ההלוואה כולה נועדה לסגירת חובות קיימים של החייבת בבנק ובהחתמת הערבה "הרוויח" הבנק בטוחה לתשלום החובות שהחייבת התקשתה לשלם.

במצב דברים זה, כאשר אזרחית תמימה מגיעה לבנק לחתום ערבות להלוואה של אחר, חובה על הבנק לפרוס בפני הערב את התמונה המלאה הידועה לו בנוגע לחייב, בקשר עם ההלוואה הנערבת, ולהסביר לו בשפה פשוטה וברורה מה הסיכונים שהוא לוקח על עצמו.

בית המשפט קבע כי הבנק חייב להסביר לערב את הרקע להלוואה, את מצבו הכספי של החייב, ואת משמעותה של חתימת הערבות, כך שהערב יוכל לקבל החלטה מושכלת ככל האפשר, כמיטב הבנתו, בנוגע לחתימתו כערב לחובותיו של אחר.

השופט לא קיבל את עמדת הבנק כי משהערב אינו שואל, אין הבנק חייב לפרוס בפניו את התמונה כפי שהיא ידועה לבנק.

בית המשפט סבר כי הבנק צריך להיות אקטיבי וליזום בעצמו את מתן המידע הנ"ל ולהסבירו לערב, אפ אם זה אינו שואל, פעמים רבות מכוון שאינו מודע לחשיבות המידע ולמשמעותו, פעמים מכיוון שהלווה מטעה אותו והוא בתמימותו ובהיותו הדיוט אינו יודע לשאול את השאלות הנכונות.

בית המשפט סבר כי המטרה החברתית היא לאפשר קיומן של הלוואות ולשם כך לאפשר חתימה על ערבים להלוואות, אולם הכוונה שהדברים ייעשו מתוך הבנה ושיקול דעת ולא חתימה סתמית כאשר הערב החותם אינו מודע למשמעות חתימתו. דברים אלה נכונים ביתר שאת כאשר החייבת נמצאת בחובות ושאינה מסוכלת לפרען, וההלוואה נועדה לשם פירעון חובותיה לבנק שכן במצב זה הבנק אינו בעל אינטרס אישי להחתים אותה על ערבותה.

כאמור, הבנק דחה את תביעת הבנק ואף חייבו לשלם הוצאות בסך 15,000 ₪.

בפסק דין זה הוזכרו שני פסקי דין נוספים ביניהם החשובים פסק דין המנחה בתחום ע"א 5893/91, בנק טפחות נ' צאבח, שם נפסק כי יד לדון לגופו של כל מקרה על נסיבותיו, וכן ת"א (ת"א) 88311/96, בנק הפועלים נ הילקרוסט, מקרה בו היה לבנק אינטרס בהחתמת הערב.

סגירת תפריט
דילוג לתוכן