מעקלים או יורשים?

מעקלים או יורשים? מי גובר על מי בפדיון תגמולי הביטוח לאחר מות החייב

האם זכאים יורשים, המוטבים בפוליסת ביטוח חיים, למלוא התגמולים מביטוח החיים של המנוח, והאם זכותם גוברת על מעקלים שעיקלו את הפוליסה?

פסק דין מעניין של כבוד השופט יעקב וגנר, בבית המשפט המחוזי בחיפה, בתיק ה"פ 58445-01-12 גוטליב ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח', קבע שהכל תלוי באם העיקולים הוטלו לפני מות המנוח או אחרי מותו. מכל מקום, הכספים שניתן לעקל, הינם רק הכספים מתוך פוליסת החיים, שנצטברו במסגרת רכיב החיסכון, ולא מרכיב הסיכון (risk).

העותרים, הינם ילדי המנוח, שלצערם, הותיר חובות אצל נושים שונים. המנוח היה מבוטח בחברות מיגדל ומנורה בפוליסת חיים. על הפוליסות הוטלו עיקולים של בנק לאומי, דיסקונט ופועלים.

כשפנו ילדי המנוח לחברות הביטוח על מנת לבקש את כספי ביטוח החיים שמגיעים להם עקב מות האב, סרבו חברות הביטוח לשלם להם את התשלומים בשל עיקולים שהטילו הבנקים על הכספים.

במקרה זה, העיקולים הוטלו על כספי הפוליסות לאחר מות המנוח.

חברות הביטוח מצאו עצמן בבעיה, מצד אחד, טענו, שאין להם בעיה לשחרר את הכסף לילדי המנוח, אך דרשו שזה יגובה בצו שיפוטי המורה להם לעשות כן.

לאור האמור, פנו היורשים, ילדי המנוח לבית המשפט על מנת שיורה לחברות הביטוח להעביר אליהם את הכספים למרות העיקולים שהוטלו.

בית משפט קבע שכלל ניתן לעקל זכויות של מבוטח על פי חוזה ביטוח, אך כלל זה אינו חל בצורה גורפת ככל שמדובר בביטוחי חיים.

בפסיקות שונות, הבחין בית המשפט בין רכיבים שונים, האחד, מרכיב הסיכון של פוליסת החיים, שאינו מתממש כל עוד המבוטח בחיים, לבין רכיב החיסכון, שהוא ניתן למימוש בחייו של המבוטח, ומשכך ניתן לעקלו.

הכלל הזה מתבסס על ההנחה, שלא ניתן לעקל את מה שיש לחייב, ומשהחייב בחיים, הוא ממילא אינו זכאי לכספים המגיעים לו מרכיב הסיכון.

משכך, בית המשפט חזר על הלכה קיימת, כי כאשר דנים למי שייכים הכספים שעוקלו, אם ליורשים או למעקלים, נקבע כי רכיב החיסכון בפוליסת הביטוח שייך לעיזבון, ואילו הכספים שמשולמים עקב מותו של אדם, אינם שייכים לעיזבון, ומשכך לא ניתן לעקלם, והיורשים גוברים על המעקלים.

בית המשפט הבחין הבחנה נוספת וקבע כי כלל זה חל כל אימת שהעיקולים הוטלו על הפוליסות, עת היה המנוח בחיים ולפני פטירתו.

לאור העובדה שבמקרה שלנו, כל העיקולים הוטלו על הפוליסות לאחר מות החייב, שאל בית המשפט את השאלה, האם במקרה זה, חל העיקרון של ההפרדה בין רכיב החיסכון, לבין רכיב הריסק, אם לאו?

בית המשפט קבע, כי חוק חוזה הביטוח מבחין בין מבוטח לבין מוטב. כאשר המבוטח חיי, הוא גם המוטב, אך כאשר חייב נפטר, יורשיו הם המוטבים, ומשכך, עם מותו, עוברים הכספים המגיעים לו, ישירות למוטבים, יורשיו, והוא בעצם אינו זכאי מכוח הפוליסה, עם פטירתו לכל תשלום.

מהאמור עולה כי מקום בו העיקול הוטל לאחר מות החייב, ממילא הזכויות על הכספים כבר הועברו מכוח הפוליסה למוטבים. לאור האמור, בעצם, מקום שהוטל עיקול לאחר מות החייב, הבנקים המעקלים אינם יכולים לקבל את כספי הפוליסה, משום שהכספים שייכים כבר למוטבים ולא למנוח, החייב. והמוטבים אינם חיייבים למעקלים דבר, ולכן, הכספים שייכים ליורשים, ויש להעבירם אליהם.

עוד ציין בית המשפט שהכספים היחידים שניתן לקחת מכספי הפוליסה המגיעים למוטבים היורשים, הם רק חובות לפוליסה בגין תשלומים שלא שולמו, וכן במידה והיו הלוואות בפוליסה, ניתן לקזז את הסכומים כנגד החובות הללו.

ילדי המנוח פנו לבית המשפט המחוזי

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן