רשמת תקנות ההוצאה לפועל בתל אביב הורתה על סגירת תיק הוצאה לפועל למרות חוב רשום של 231,096 ₪ בשל השתהות של הזוכה בגביית החוב
הרשמת קבעה כי על פי תקנות ההוצאה לפועל, על הזוכה לקיים זכותו בתום לב. בהעדרו של הזוכה וכן לאור השיהוי בנקיטת הליכים, יש להורות על סגירת התיק.
וכך היה: ט. דוד פתח תיק הוצאה לפועל כנגד ל. יצחק בשנת 1983. סכום החוב בפתיחת התיק עמד על 1,760 ₪ ויתרת החוב בחודש מרץ עמדה על 231,096 ₪.
ל. יצחק היה ערב לחובותיו של אביו, שבינתיים נפטר.
בתיק הוחלף עורך דין והוא החל לנקוט בהליכים כנגד הערב בתיק.
בצר לו, התנגד החייב לחוב, וטען טענות, בין היתר, כי הזוכה השתהה במשך שנים רבות, לא נקט בכל הליך, וביקש לזמן דיון דחוף.
לדיון הזוכה לא התייצב אלא בא כוחו. רשמת ההוצאה לפועל עמדה על כך שעל פי תקנות ההוצאה לפועל על הזוכה להתייצב לדיון, אך התברר כי לא ניתן לאתרו.
ב"כ הזוכה ציין כי אין לו קשר עם הזוכה משנת 1989.
תקנות ההוצאה לפועל
רשמת ההוצאה לפועל קבעה כי חובת תום הלב הרובצת לפתחו של הזוכה, מחייבת כי הזוכה לא ישתהה יתר על המידה בנקיטת של הליכי ביצוע.
הרשמת סברה כי הזוכה הפקיד את השטר בידי בא כוחו דאז, ונסע, איש אינו יודע לאן ומתי.
עוד קבעה הרשמת כי לא יעלה על הדעת שהזוכה "יפתח" תכנית חסכון הצוברת ריבית והצמדה תוך כדי נקיטת הליכים עקרים מידי כמה שנים ע"י באי כוחו.
חובת תום הלב שהפכה לעיקרון יסוד בשיטתנו המשפטית חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים, והזוכה אינו יכול "לישון על זכותו" עד קץ הימים. עוד קבעה הרשמת כי תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש "תכנית חיסכון" לזוכה אשר "ימתין" לזוכה פרק זמן ממושך ללא נקיטת הליכים תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית.
קביעה נוספת מדהימה שאוזכרה בפסק הדין אומרת כי לאור חובת תום הלב בניהול הליכים משפטיים ומעמדו של עקרון תום הלב, ימנע בית המשפט לתת סעד לזוכה אשר "ישן על זכותו" ולא נקט בהליכים למימוש פסק הדין במסגרת ההוצאה לפועל.
הרשמת קבעה כי העובדה שהזוכה נעלם מעידה על ויתור שלו על מימוש זכותו. דבר נוסף, הכפלת החוב ביותר מפי 131 במשך השנים, מעידה על הרעה במצבו של החייב והשיהוי גרם לתפיחת החוב בצורה קשה.
רשמת ההוצאה לפועל קבעה "אכן חובות יש לשלם ולשם כך פועלת המערכת, יחד עם זאת, רשות האכיפה והגביה אינה משמשת כבנק בו ניתן לפתוח תכניות חיסכון לאורך שנים. על הזוכים לעמוד על זכותיותיהם בתום לב, במהירות וביעילות…. לא יעלה על הדעת שב"כ הזוכה יבקש להשאיר חרב מרחפת מעל צוארו של החייב במשך כמעט 30 שנים תוך הרעת מצבו של החייב וצבירת הפרשי ריבית בעוד הזוכה נעלם לבלי שוב.