בנק ישראל לא מתערב ב תלונה נגד הבנק שהגשתם? לא סוף פסוק.
לקוח הגיש תלונה נגד הבנק לבנק ישראל בעניין סירוב בנק לפתוח לו חשבון. הלקוח טען שאין כל סיבה שלא לפתוח לו חשבון, אך בנק ישראל הודיע לו שהוא לא מתערב בשיקול דעתו של הבנק.
כבוד השופטת סליש הלית, מבית המשפט מחוזי מרכז לא קיבלה את טענת הבנק והורתה לבנק לפתוח החשבון אלא אם כן יחשוף את סיבת הסירוב, ובית המשפט ישתכנע בעצמו שזהו סרוב סביר. אין די בכך שבנק ישראל החליט שלא להתערב כדי שהסירוב ייחשב סביר.
פסק דין חדש שניתן ב-13/12/16 בנוגע תלונה נגד הבנק לסירוב של בנק לפתוח חשבון, אשר לא קיבל את עמדת הבנק כ"כזה ראה וקדש", ודרש נימוקים מפורטים לסירובו לפתוח החשבון. יתר על כן, בית המשפט לא השתכנע שדי בעמדת בנק ישראל כדי לקבל את העובדה שזהו סירוב סביר.
זוהי החלטה חשובה, שכן, בתי המשפט עד כה נטו לראות בעמדת בנק ישראל כעמדה מכרעת, ונהגו לא להתערב כאשר בנק ישראל מצא לנכון להותיר העניין לשיקול דעת הבנק.
ואלה העובדות:
לקוח שעוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות החליט להעתיק את מקום מגוריו לפתח תקווה, ופנה לבנק הבינלאומי הראשון בבקשה לפתוח חשבון. הבנק משך אותו בלך ושוב, עד שהודיע לו ללא כל נימוק, כי הוא מסרב לפתוח לו חשבון.
הלקוח פנה לבנק ישראל, למחלקת פניות הציבור, שהודיעו לו כי הבנק מסרב לפתוח החשבון. הלקוח לא קיבל את תשובת בנק ישראל, וביקש שוב לפעול כנגד הבנק, ולטפל בתלונתו. בנק ישראל החליט שאינו מתערב בהחלטת הבנק.
הלקוח טען כי מקום בו לא הוצג בפניו כל טעם לסירובו של הבנק, על פי הוראות הדין, הבנק מחוייב לפתוח לו חשבון.
משראה הלקוח שכך הם פני הדברים, הגיש תביעה להורות לבנק לפתוח לו חשבון. הלקוח טען במקום שהבנק לא מציג לי כל נימוק מדוע הוא לא פותח חשבון, יש לראות בבנק כמי שפועל בניגוד להוראות הדין.
הבנק, מאידך טען, כי יש לו נימוקים לסירובו, אך הם חסויים. הבנק טען כי הוא אינו מחוייב בגילוי המידע או סיבת הסירוב, והעובדה שבנק ישראל מצא שלא להתערב בהחלטתו מדברת בעדה.
הבנק הסכים להציג את הנתונים אך ורק בפני בית המשפט, אך לא למסרם ללקוח.
בית המשפט לא קיבל את הטיעונים של הבנק, ודן ב-2 שאלות: האם הבנק לא חייב לפרט ללקוח מהן הסיבות לסירובו לפתוח חשבון. ושניה, האם כשהבנק טוען לחיסיון, ניתן לקבל את הצעתו להציג את הנתונים בפני בית המשפט בלבד, ולא למסור אותם ללקוח.
בית המשפט קבע כי אף אם אין חובה לבנק לגלות את המידע, יש לכך השלכות על סירובו לפתוח החשבון. אם הבנק בוחר שלא לגלות מהן הסיבות, הוא בעצם לא הוכיח את סבירות הסירוב. על פי פסיקת העליון, הנטל להוכיח שהסירוב סביר מוטל על הבנק, ואם הבנק בוחר שלא לגלות, מכל טעם שהוא, הוא בעצם לא הוכיח שהסירוב שלו סביר.
בית המשפט קבע כי הדרך לבחון סבירות החלטה הוא בחינת מסד הנתונים על פיו החליטו שלא לפתוח חשבון. בית המשפט אינו מהווה חותמת גומי לפעילותו של גורם כלשהו, וטען כי פרשנות הבנק בלתי סבירה בעליל.
בית המשפט דחה את הטענה של הבנק שאי הגילוי חסין מבני בחינה של הסבירות.
בית המשפט גם דחה את הטענה של הבנק לפיה מקום שבו מצא בנק ישראל שלא להתערב בהחלטת הבנק שלא לפתוח חשבון יש בה כדי ללמד על סבירות ההחלטה. בית המשפט קבע כי סבירות החלטה נבחנת תוך מתן שיקול דעת למכלול הנתונים, הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי.
"הודעת בנק ישראל הינה רק אמצעי אחד לבחינת שיקול הדעת, אך אין בה כדי להוות החלטה שאין לאחריה דבר, ואין בשיקול הדעת אותו הפעיל בנק ישראל כדי לאיין את חובתו של בית המשפט להפעיל שיקול דעת עצמאי…" כך נאמר בהחלטה.
לגבי הטענה שהמידע יועבר אך ורק לבית המשפט, השיבה השופטת כי בית המשפט אינו מנהל הליך מול צד אחד בלבד ואינו מקבל את החלטותיו בסתר.
מתן אפשרות לעיין בראיה שהצד השני לא יכול לבחון אותה, מרוקנת מתוכן את מטרת ההליך המשפטי.
סופו של דבר, בית המשפט איפשר לבנק לגלות המידע ובמידת הצורך ישקול הלקוח את המשך תביעתו. במידה ולא יוצג כל מידע, יראו את הבנק כמי שלא הרים את הנטל להוכיח כי החלטתו לסרב לפתוח חשבון היא סבירה ולכן יפתח את החשבון בכפוף להוראות כל דין.
בית המשפט חייב את הבנק ב-25,000 ₪ הוצאות ההליך.