פשיטת רגל בדיון פומבי

פומביות הדיון לא פעם יוצרת מצב קשה עבור פושט הרגל במהלך דיונים המתנהלים בענייניו.
הרפורמה שנוהגת בהליכי פשיטת רגל, דורשת, כך נראה, "תיקונים, בלמים ואיזונים". לאחרונה צפיתי בדיוני פשיטת רגל המתנהלים באולמות שונים של שופטים במחוזות שונים, וחשתי התכווצות עבור החייבים. לא בכל מקרה, ולא בכל תיק, אך בתיקים לא מעטים מצאתי את המעמד משפיל וקשה.

פושט הרגל צריך להתחנן על חייו, תוך שהוא שוטח בפני אולם מלא את צרותיו ומצוקותיו. חשבתי לעצמי מה ניתן לעשות כדי שמצד אחד עקרון הפומביות לא ייפגע, ומצד שני, פושטי הרגל לא יושפלו ויאלצו לחשוף את מצוקתם בפני כולם בהליך פשיטת רגל.

זו לטעמי פגיעה בזכותם לכבוד, לפרטיות, ועוד. וזאת בזמן שברור שהחייב שהגיע למעמד פשיטת רגל, גם ככה נמצא בתקופה שחורה וקשה בחייו.

החוויה שלי היתה קשה.

טרם מצאתי תשובה לעניין, וספק אם קיים פתרון עבור אלו שאתרע מזלם והגיעו להליך פשיטת רגל. אנסה לפנות עם העניין לנוגעים בדבר.

יחד עם זאת, מצאתי לנכון לצרף סיפור של י.ל. פרץ, המלמד אותנו שיעור בפתגם "אל תלבין פני חברך ברבים", כדי שלא לבייש.

סיפור, סיפור, סיפור…
פעם נכנס רבי יחיאל לביתו ומצא איש עומד בחדר וטומן דבר מה תחת כנפי בגדו. למראה רבי יחיאל נבהל האיש מאד והתאמץ להסתיר החפץ הבולט מתחת לבגד. רבי יחיאל הכיר את האיש וידע שהוא לא מן הגנבים, אלא עני  הגון שבשעת צרה בא לבקש עזרה, ולא עמד בניסיון.

הראה לו רבי יחיאל סבר פנים יפות ואמר לאיש:  למלווה את צריך,?  משכון הבאת? הראיני את המשכון.

העני עמד ושיניו נוקשות זו בזו. ולמה אתה מתבייש, יהודי? גלגל חוזר בעולם, היום אני מלווה לך, ומחר אתה תלווה לי, אל תתבייש.. ניגש לאיש והוציא את מנורת הכסף שלו מתחת בגדי  העני והעמידה על השולחן, ורבי יחיאל עושה עצמו, כאילו הוא רואה את המנורה פעם ראשונה, מסתכל בה ואומד את מחירה בטביעת עין,

ואותו איש עומד כמו על גחלים,  רוצה הוא לברוח ורגליו כמו נקשרו. וכמה אתה צריך,

רבי יהודי? שאל רבי יחיאל, וזה לשונו דבקה חיכו ואינו יכול לפצות פה, אני רואה כי בישן גדול אתה, יהודי, כן, כן, אבל מה לעשות?, אנסה להיות לך אני לפה.

הנה, אומר רבי יחיאל. הימים הנוראים מתקרבים, אני בספק אם יש לך צורכי החג. האיש האומלל הרכין ראשו ושתק. בלי ספק, לא נביא אני ולא בן נביא, אבל, פניך מעידים בך, ואולי יש לך גם בת להשיא? האומלל לא יכול להתאפק יותר  וגעה בבכי, ולמה אתה בוכה ?, יהודי?

שוטה שבעולם! הלא אמרתי לך גלגל חוזר, אל לך לבכות בפני, על ידי בית דין מחויב אני להלוות לך בשעת הדחק, ולא לשמוע את קול בכייך, וכיוון  שאין אתה רוצה להגיד לי כמה  אתה צריך, אלווה לך לפי המשכון…

משכון זה, לפי טביעת עיני, שווה לפחות מאה שקל, לכן, אלווה לך שבעים, לצרכי החג, חמישים לנדוניה, ועוד עשר לצרכי החתונה.

כשתרויח תשלם. עמד האיש רועד כולו ולא יכול להושיט ידו לקבל הכסף. שם רבי יחיאל הכסף בכיסו של העני וזירז אותו ללכת לקנות צרכי החג, העת קצרה , ידידי, והמלאכה מרובה, לך מהר. כך עשה שתי מצוות יחד,

רבי יחיאל. גם לא בייש את העני וגם נתן תרומה לצרכי החג.

(י.ל. פרץ)