הערב לחובותיו של חברו משול לבן הרביעי בהגדה של פסח. "שאינו יודע לשאול" ומשכך, את פתח לו … וכמצוות ההגדה, "את פתח לו" זאת אומרת שמצווה עלינו להסביר לו. ובדומה לכך גם המחוקק ציווה והטיל על הבנק את חובת הגילוי.
כשאדם מגיע לבנק לחתום ערבות לחברו, בדרך כלל מדובר באזרח ישר ותמים עם רצון לעזור. פעמים רבות, החותם אינו יודע לחלוטין את ההשלכות של החתימה על הערבות, או את המשמעויות של ערבות באופן כללי. ובכדי להגן על אנשים טובים ותמימים, נוצרו הגבלות וחוקים שמחייבים את הבנק כלפי הערבים.
סיפור מעניין ובעל ערך לחותמי ערבויות
כבוד השופט ליאור ברינגר, נתן פסיקה בבית משפט השלום באילת שממחישה את חובת הגילוי כלפי האזרח הפשוט שמגיע למעמד חתימה על ערבות בבנק. השופט דחה תביעה של בנק הפועלים כנגד אזרח תמים שחתם ערבות לאחר. השופט קובע כי כאשר אזרח תמים מגיע לבנק בכדי לחתום ערבות לחברו, מוטלת על הבנק חובה לפרט בפני הערב את כל מה שהבנק יודע על חשבונו של החייב בהקשר להלוואה המתבקשת. הבנק מחויב להסביר לערב בשפה פשוטה וידידותית מהם הסיכונים וההשלכות שהוא לוקח על עצמו עם חתימתו על מסמכי הערבות.
לבנק יש מחויבויות. האזרח אינו הפקר
בנק הפועלים הגיש תביעה כנגד בחורה שחתמה על ערבות לטובת חברתה שקיבלה הלוואה מהבנק על סך של 60.000 שח. החשבון התנהל באילת אבל הערבה חתמה בסניף בקריית גת. פקידת הבנק בקריית גת, העידה שלא ידעה הרבה על מצבו של חשבון הבנק של המלווה ולכן גם לא אמרה דבר לחותמת על הערבות. מה עוד שמסתבר שהחברה שהיא החייבת העיקרית חרגה באופן תדיר ממסגרות האשראי שלה, לא עמדה בתשלומי כרטיס האשראי שלה ושיקים שהיא חלקה חוללו (לא כובדו). בקיצור, חשבון בנק בעייתי מאוד.
הבנק לא גילה לערבה דבר על מצב החשבון ויתרה מכך, בטופס הגילוי של הערבות או בהסכם ההלוואה שבהם נדרש הבנק לגלות את מטרת לקיחת ההלוואה, נכתב "פירעון הלוואות קודמות + צריכה".
בתשאול פקידי הבנק, אלו מסרו עדויות ופרשנויות סותרות לגבי פרוש המילים והשופט קיבל את הרושם שהבנק לא מצליח להבהיר ולהוכיח את כוונות המילים שרשומות במסמכי ההלוואה. לכן, ברור שהערבה שחתמה ערבות להלוואה שכזו, לא יכלה לדעת למה התכוון הבנק ולא קיבלה את כל המידע אותו הייתה אמורה לקבל.
זה בנק חכמולוג
אתם בטח שואלים את עצמכם, מה היה קו ההגנה של הבנק? ובכן, הבנק טען שהבחורה שבאה לחתום ערבות הייתה די אדישה ולא שאלה שאלות לגבי מצב חשבונה של חברתה החייבת (ושאינו יודע לשאול) ואין זו חובתו של הבנק לעורר את העניין ולמסור לערבה מיוזמתו מה בדיוק קורה בחשבון הבנק שבו נתבקשה לחתום ערבות. ומאחר וזו לא שאלה דבר, אין לה להלין אלא על עצמה.
אהה??… תשובה של בנק… אז זהו, שלא.
"ושאינו יודע לשאול. את פתח לו"
כמובן שבית המשפט דחה את טענת הבנק וקבע שבדומה למצווה עלינו בהגדה של פסח "ושאינו יודע לשאול. את פתח לו" כך גם מצווה על הבנק לפתוח בפני החותם על הערבות את המידע הרלוונטי.
בית המשפט הסיק שלבנק היה עניין בהחתמת הערבה שהרי ההלוואה נועדה לסגירת חובות קודמים של החייבת העיקרית. ולמעשה בהחתמת הערבה הבנק הרוויח בטוחה לתשלום החובות של החייבת אותם היא די התקשתה לשלם.
לסיכום הדברים:
בית המשפט קבע שכאשר אזרח תמים וישר שכל מטרתו היא לעזור מגיע לבנק לחתום ערבות להלוואה של חברו, על הבנק לפרט בפני החותם את התמונה המלאה הידוע לגבי חשבון הבנק של החייב ומצבו בהקשר להלוואה הנערכת. הבנק מחויב להסביר לערב בשפה פשוטה וידידותית מהם הסיכונים הכרוכים בחתימתו ואת המשמעות של להיות ערב להלוואה.
הבנקים לא יכולים להסתתר יותר מאחורי אותיות קטנות או הסברים מעומעמים. בית המשפט קבע כי הבנק חייב להסביר לערב את מטרת ההלוואה ואת הרקע שהביא את החייב ללקיחת ההלוואה. השופט לא קיבל את טענת הבנק כי אם הערב לא שואל אז הבנק לא חייב לפרוס בפניו את התמונה הכוללת כפי שהיא ידועה לבנק. הבנק צריך להיות אקטיבי ולמסור את המידע הנדרש ולהסבירו בשפה פשוטה וברורה לערב.
סופו של סיפור הוא שלא זו בלבד שהבנק דחה את תביעת הבנק כנגד הבחורה שחתמה ערבות, אלא שבנוסף בית המשפט גם חייב את הבנק לשלם הוצאות על סך 15.000 שח.
אז אם חתמתם ערבות והבנק תובע אתכם, דעו שיש הרבה מה לעשות. במקרים רבים ניתן לחלץ אתכם מהצרה. אז אל תקבלו את רוע הגזרה ופעלו כדי להיחלץ מהצרה. הסיכויים הינם טובים מאוד שתצליחו.