חובת תום הלב של הזוכה, בעת נקיטת הליכי הוצאה לפועל, מחייבת כי יפעל לגביית החוב שלו. משהזוכה לא נקט במשך שנים רבות בהליכי הוצל"פ, ללא כל צידוק סביר, ניתן היה להבין כי הוא ויתר על החוב, ולכן, במצב זה הוחלט על סגירת תיק ההוצאה לפועל, על אף התנגדותו של הזוכה
בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב ניתנה החלטה בבקשת חייבים בטענת פרעתי, לפיה הורתה הרשמת נעמה טלמן בולטין לסגור את תיק ההוצאה לפועל כנגד החייבים בשל כך שלא ננקטו בתיק כל הליכים שהם במשך למעלה מ-12 שנים.
החייב במקרה זה טען כי מדובר בחוב ששולם במלואו לפני שנים רבות. הכסף הועבר לעו"ד שנפטר בינתיים, ולחייב לא היו כל הוכחות לתשלום החוב בשל כך שחלפו שנים רבות.
עוד טען החייב כי הזוכה לא נקט בהליכים כלשהם בתיק מיום פתיחתו, שנת 1996, ולכן נפגעה זכותו להוכיח כי פרע את החוב.
עוד טען החייב כי עקב השיהוי, הורע מצבו לרעה והחוב תפח מאוד. בנוסף, עיקרון ההסתמכות והוודאות נפגע שכן הזוכה לא הודיע במשך כל השנים על כך שהוא עומד על גביית החוב, והדבר מצביע על ויתור ועל זניחת זכותו של הזוכה לגבות את חובו.
טענה ייחודית שנטענה היא כי השיהוי הופך את נטל הראיה ומטיל על הזוכה את החובה להוכיח שלא זנח את זכותו.
הזוכה טען כי נטל ההוכחה היא על החייבים והם לא סיפקו כל ראיה כי החוב שולם. עוד טענו, כי החייבים ניהלו דיונים שונים ורק בשנת 2002 ניתן פסק דין סופי ושופעלו ההליכים.
רשמת ההוצאה לפועל החליטה כי ככלל, מי שמגיש טענת פרעתי, הוא שצריך להוכיח כי פרע את חובו, ונטל הראיה מוטל עליו. כלומר, במקום שבו כפות המאזניים מאוזנות, מוכרע הדין לרעת זה שמוטל עליו נטל ההוכחה (קרי החייב).
יחד עם זאת, במקרה שלנו, הזוכה לא נקט בהליכי הוצאה לפועל במשך שנים רבות, ללא הסבר משכנע, והדבר עלו לגרום להעברת הנטל לשכמו של הזוכה.
הרשמת ציינה כי עולה מהפסיקה כי מקום בו לא ננקטו כל הליכים בתיק במשך שנים, ניתן להסיק מכך על ויתור בנוגע לחוב..
במקרה של שיהוי, נקבע כי על היפוך נטל הראיה והמשמעות היא שעל הזוכה עובר הנטל לסתור את טענותיו של החייב.
הרשמת סברה כי בעניין תיק זה ובעקבות השיהוי, יש להעביר את הנטל לכתפי הזוכה, ששכן לא נשמעו כל הסברים משכנעים המבהירים מדוע לא פעל בתיק במשך שנים רבות.
הרשמת הזכירה את פסק הדין אגוזי נועם נ' בנק דיסקונט בע"מ, שם נקבע על ידי כבוד השופטת המחוזית, י. שטופמן, כי "עקרון יסוד בשיטתנו המשפטית מחייב כי צד המחזיק בזכות כלפי רעהו, יפעל למימוש זכותו זו בתום לב, בגדרי עקרון תום הלב, ההולך וכובש מקום כעקרון על בשיטתנו המשפטית. חובת תום הלב אינה מצטמצמת אך ורק לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצאה לפועל או לפרעונו של החוב. חובת תום הלב חולשת גם על אופן ניהולם של הליכי ההוצל"פ. עיקרון תום הלב, מחייב זוכה לפעול באופן סביר, לקבלת סעד המימוש בהליכי ההוצאה לפועל ואין הוא יכול "לישון על זכותו" זו עד קץ הימים. אמנם חוק ההתיישנות מורה כי על הליכי הוצאה לפועל לא תחול התיישנות. ברם אין בכך לפטור את הזוכה מחובתו לחתום לסיומו של הסכסוך בין הצדדים ולפרעון החוב בתיק ההוצל"פ.
עוד נקבע כי תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש תכנית חיסכון לזוכה, אשר תמתין לו פרק זמן ממושך ללא נקיטת הליכים תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית. … חובה על הזוכה לנקוט בהליכים בדרך סבירה.
עוש נכתב בפסק הדין כי עקרון תום הלב מחייב כי בית המשפט ימנע מליתן סעד לזוכה אשר ישן על זכותו ולא נקט בהליכים למימוש פסק הדין.
כאשר נטענת טענת שיהוי, יבדוק בית המשפט האם השיהוי מבטא ויתור על הזכות מצד התובע, והאם הורע מצבו של הנתבע עקב השיהוי…"
לאור האמור, קבעה הרשמת כי נוכח השיהוי נגרמו לחייבים נזקים בכך שהחוב תפח מ-89,000 ₪ ל-388,112 ₪. כעת, ובחלוף השנים החייבים מתקשים להשיג ראיות להוכיח כי החוב שולם. יתר על כן, משיהוי הזוכה ניתן ללמוד על ויתור על החוב, ומשכך הדבר, הזוכה לא עמד בנטל הראייתי לסתור את טענת החייבים.
סופו של דבר, קיבלה הרשמת את הבקשה בטענת פרעתי, והורתה על סגירת התיק.
מאמר זה נכתב על-ידי עורכת דין עפרה שפר