דיירות מוגנת ב כינוס נכסים גם כאשר הבעלות על דירת המגורים טרם נרשמה בטאבו אלא נרשמה הערת אזהרה בלבד לטובת הבעלים.
עד כה, המצב המשפטי שנקבע בפסק דין " פרימינגר", צמצם את תחולת הזכות לדיירות מוגנת ב כינוס נכסים רק למקרים בהם דירת המגורים רשומה בטאבו בלבד על שם הבעלים כזכות בעלות או חכירה לדורות. מקרים בהם הבעלים לא הספיקו לרשום את הזכות בטאבו, והרישום נעשה באמצעות הערת אזהרה בלבד, לא היו זכאים הבעלים לדיירות מוגנת ב כינוס נכסים.
פסק דין חדש שהתקבל בשבוע שעבר מרחיב את תחולת המקרים בהם יהיו זכאים לדיירות מוגנת בעלי דירה בכינוס נכסים ב פשיטת רגל וב הוצאה לפועל, שטרם רשמו את דירת המגורים על שמם, ולטובתם קיימת רק הערת אזהרה.
רע"א 1061/11, מרדכי ורחל אטיאס נ' עו"ד מרים זפט, המנהלת המיוחדת בפש”ר (456/87 ו-456/96), וכונס הנכסים הרשמי, יוצר סדק בהילכת פרמינגר, וקובע כי מקום בו האחריות לאי רישום הדירה בטאבו על שמם של הבעלים הינה על כונס הנכסים או המנהל המיוחד, יש בכך כדי לשנות את המצב המשפטי של הבעלים כך שכן יהיו זכאים לדיירות מוגנת.
במקרה המדובר, המנהלת המיוחדת הגישה בקשה למימוש דירת המגורים בבעלותם של החייבים, המצויים בהליך פשיטת רגל. החייבים אינם רשומים כבעלי הזכויות בדירה, ורשומה לטובתם רק הערת אזהרה עליה.
החייבים טענו כי הם נהנים ממעמד של דיירים מוגנים בדירה מכוח הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, או לכל הפחות, הם זכאים לדיור חלוף לכל ימי חייהם.
בית המשפט המחוזי בתל אביב, על ידי כבוד השופט חגי ברנר, דחה את טענות החייבים וקבע כי על פי הילכת פרמינגר, המצמצמת את פרשנות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, המקנה לאדם דיירות מוגנת, כאמור, למקרים בהם הדירה רשומה על שם הבעלים בטאבו בין רישום לזכות בעלות או לחכירה לדורות, ורק במקרים אלה בלבד. לאור העובדה כי למרות שהדירה בבעלותםֿ, וזכותם הינה מכוח הערת אזהרה בלבד – אין הם חוסים תחת צילו של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר – והוא הורה על פינויים מדירת המגורים שלהם.
החייבים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, ושם טענו, לראשונה, כי האחריות לאי רישום הבעלות על הדירה נובע ממחדליה של המנהלת המיוחדת, ואילו היתה מאפשרת את רישום החייבים כבעלי הדירה, אין ספק כי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר היה חל בעניינם. המנהלת המיוחדת טענה כי האחריות רובצת לפיתחם של החייבים אף על פי שהם תחת הליך כינוס נכסים.
בית המשפט העליון קבע כי ראוי לברר הסוגיה על מי מוטלת האחריות לרישום הבעלות בדירה לפני מכירת הדירה נוכח ההשלכות שתהיינה מבחינת החייבים למכירת הדירה כנגד העמדת סידור חלוף וכן כי יש לבדוק האם יש נפקות לעניין תחולת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר.
בית המשפט העליון החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שייבחן את הסוגייה על מי מוטלת האחריות לאי רישום הדירה על שם החייבים ויכריע בהתאם לממצאים שייקבע.
מפסק הדין עולה כי אם ייקבע מבחינה עובדתית שהמנהלת המיוחדת אחראית לאי רישום הדירה על שם החייבים, יהא בכך להשפיע על זכותם לדיירות מוגנת בדירת המגורים, ויש בכך להרחיב את הפרשנות המצמצמת בהילכת פרמינגר…
פסק דין זה הינו המשך מגמת השינוי של בית המשפט העליון בפסיקה "חברתית", המסייעת לבעלי חוב, להמשיך לחיות בכבוד, ולאפשר להם לעמוד על זכויותיהם, גם במצבים קשים אליהם נקלעו…