הגבלת חשבון

החשבון חרג מהמסגרת, ולא היה כיסוי לשיקים – אך בית המשפט ביטל את החזרת השיקים ואת הגבלת החשבון בשל התנהלות הבנק בחריגות

בית משפט שלום בבאר שבע ביטל הגבלת חשבון, למרות העובדה שלא היה חולק שהשיקים הוחזרו בשל העדר כיסוי, ולא היתה יתרה מספקת בחשבון לפירעונם, בהתאם למסגרת האשראי, וזאת משום שהבנק נהג לכבד שיקים בחריגות דבר שגרם ללקוח לסבור שיש חובה על הבנק לכבד את השיקים.

מדובר בחשבון בבנק הפועלים, שהתנהל משנת 2007.

השופטת רחלי טקטין עלודם, קבעה שאין חולק כי השיקים סורבו בשל העדר כיסוי מספיק, הואיל והם הוצגו לפרעון כשלא היתה יתרה מספרת בחשבון לפרעונם, וזאת נוכח מסגרת האשראי שנקבעה בין הצדדים.

הערעור דן בשאלה אחרת: האם היה על הבנק לכבד את השיקים חרף החריגה ממסגרת האשראי ואי קיומה של יתרה מספקת בחשבון.

בית המשפט השיב שכן, וגרע את 14 השיקים שהוחזרו, ובכך החזיר את החשבון לפעולה, וביטל את ההגבלה.

בנוף המשפטי, פסק דין זה חריג, שכן יש קביעה חד משמעית כי לא היה כיסוי בחשבון בהתאם להסכם הכתוב. יחד עם זאת, בית משפט קבע כי נוכח ההתנהלות של הבנק, ובין היתר, שהוא כיבד שיקים חרף חריגה ממסגרת האשראי, ואף מעת לעת העמיד מסגרות אשראי נוספות ללקוח. התנהלות זו יצרה דפוס התנהלות מתמשך בן הלקוח לבנק, והוא הביא לכך שללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לכבד את השיקים. חרף הנוהג המתמשך, הבנק באותה תקופה בה היה קיים הנוהג, החזיר את השיקים ואף לא נתן הסבר מניח את הדעת.

חברת הסעות בדרום פעלה במשך שנים, והעניקה שירותי היסעים למוסדות ציבור, שונות. החשבון נוהל אצל הבנק משנת 2007 (קרי 7 שנים).

עם פתיחת החשבון הועמדה ללקוח מסגרת אשראי בסכום של 50,000 ₪ עד לגובה של 260,000 ₪ בנוסף למסגרת נכיונות והלוואות.

חברת ההסעות טענה כי החשבון התנהל בצורה דינאמית, לאורך זמן, בהתאם לפעילות העיסקית. הבנק מצידו, מעת לעת, העמיד ללקוח מסגרות אשראי זמניות לצורך פרעון שיקים שנמשכו, ואיפשר ללקוח לחרוג באלפי שקלים תוך כיבוד השיקים חרף החריגה.

עוד טענה החברה, כי הפקדות הכספים לכיסוי השיקים נעשתה לאחר מספר ימים ולא באותו יום בו הוצגו השיקים, ולכן היא סבורה כי היה לה יסוד סביר להניח שהיתה לבנק חובה לכבד את השיקים שהוחזרו.

עוד צויין כי החברה העמידה לבנק בטחונות שונים, ובין היתר, פקדון נזיל של 400,000 ₪, 4 כלי רכב בשווי מליון ₪, המחאת זכות ועוד.

חרף האמור, החזיר הבנק שיקים וגרם להגבלה.

הבנק טען מספר טענות (חשוב שתקראו, כי אלה טענות חוזרות ונשנות בערעורי הגבלה של חשבון) שנדחו על ידי בית המשפט, ובזה יש שינוי חשוב:

טענה אחת, כי בהסכם שנחתם עמו, יש חובה על הלקוח שלא לחרוג ממסגרת האשראי, ושאו לסלק חריגה ללא כל הודעה מהלקוח.

טענה נוספת, שנקודת הזמן הרלוונטית לסירוב הבנק לפרוע את השיק היא מועד הצגת השיק לפרעון ולא ביום למחרת ולכן על החברה לדאוג מבעוד מועד להפקיד את הכסף.

טענה נוספת כי הבנק שלח התראה לאחר 5 שיקים והזהיר מפני ההגבלה.

טענה נוספת חשובה שנדחתה, כי אין כל רלוונטיות למחזורי הפעילות בחשבון, שכן מסגרת האשראי סוכמה בין הצדדים.

הבנק הוסיף וטען כי יש לו שיקול דעת בלעדי האם להעמיד אשראי ובאיזה אופן ואין לבנק חובה ליתן אשראי ללקוח, ומשכך הוא פעל כדין עת החזיר השיקים.

לבסוף טען הבנק כי הערעור אינו מצביע על כל עילה מהעילות המנויות בחוק לביטול החזרת השיק, שכן לא היתה כל טעות מצידו של הבנק, וכן לא יכול להיות שלחברה היה יסוד להניח שחובה על הבנק לכבד את השיק, היות שהחשבון היה מצוי בחריגה, ניתנו התראות לפני החזרת השיקים, ועוד.

את כל אלה דחה בית המשפט.

יתר על כן, בית המשפט קבע מפורשות כי אין חולק שהשיקים הוחזרו בשל העדר כיסוי, הואיל והם הוצגו לפרעון כשלא היתה יתרה מספקת בחשבון לפירעונם, בהתאם למסגרת אשראי.

בית המשפט בחן את השאלה האם היה חובה הבנק לכבד את השיקים חרף החריגה ממסגרת האשראי ואי קיומה של יתרה מספקת בחשבון?

בית משפט בחן את המסמכים שהוצגו והגיע למסקנה כי אין מדובר בפעולות חד פעמיות של כיבוד שיקים בחריגה, אלא הסכמה החוזרת על עצמה בבחינת נוהג.

בית המשפט דחה את הטענה השיקים כובדו בחריגה רק במקרים ספציפיים על פי בקשה מיוחדת שנבעה מעיכובים של תשלומים של הלקוחות, אלא כיבד שיקים גם אם הם גרמו לחריגה וגם בטרם שכובדו החשבון היה בחריגה.

ביתה משפט סבר כי הבנק נהג באופן ממושך לכבד השיקים בחריגה, ולכן מדובר בהתנהלות עקבית ומתמשכת שיכולה לבסס אצל החברה יסוד סביר להניח  כי המשיב ינהג כך כלפיו בכל הפעמים.

בית המשפט גם דחה את הטענה (שחוזרת כל פעם שמגישים ערעורי הגבלה) כי השיקים שסורבו היו צריכים לשמש תמרור התראה לחברה, משום שהבנק המשיך לכבד לאחר מכן שיקים.

בית המשפט קבע כי התנהלות הבנק בחשבון היה בה כדי ליצור תיפיה מסחרית לגיטימית שהבנק ימשיך ויתנהג באותה דרך.

וכך עוד נקבע: "כל עוד לא נקבע בחוק כי על הבנק לסרב שיקים שחרגו ממסגרת האשראי הפורמלית, ללא הנחות וללא חסדים, נוצר מצב שהלקוח תלוי בבנק – ברצונו מאשר וברצותו מסרב. שינוי של מדיניות אשראי של הבנק כלפי הלקוח ללא הודעה מראש, זי-זג בהתנהגותו של הבנק – כאשר מסגרת האשראי מתשנה חדשות לבקרים, והבנק אינו עקבי בסירובו, כל אלה הם מתכון בטוח לשרירות ואי הבנות, ועל בית המשפט ליתן משקל להתנהגות מעין זו…"

בית המשפט הדגיש, כי אין מחלוקת כי הועמדו בטחונות מתאימים, אך ההחלטה לא נבעה בשל כך, אלא בשל ההתנהלות המזגזגת של הבנק.

סופו של פסק הדין כי החזרת השיקים בוטלה, והחשבון חדל להיות מוגבל.

לעיון מלא בפסק הדין עש"א (ב"ש) 40601-11-13, ניתן ב-3.9.14.