לעיתים נראה שתאגידי הענק משתמשים במערכת בכדי לפעול כנגד האזרח ללא כל התחשבות או אכפתיות לגבי מצבו. ובכן, הנה עוד הוכחה לכך שמעל התאגידים יש את מערכת החוק בישראל שיודעת להגן על האזרח. הבעיה היא שברוב המקרים, האזרח מרגיש כל כך חסר אונים כנגד התאגידים שהוא אפילו לא מנסה. אז הנה עוד סיפור שאולי יעודד מישהו במצב דומה לא לוותר, להילחם על הצדק שמגיע לו ולנצח.
בנק מזרחי לא תרגם לעולה חדש שחתם ערבות למשכנתא, את המסמך הבנקאי עליו חתם: התוצאה ביטול הערבות ודחיית התביעה של הבנק כנגד הערב.
אז הנה סיפור הערבות
רומן, עולה חדש מרוסיה, הגיע לארץ והחל לעבוד בחברת סולל בונה. בזמן שהותו, פחות משנה בארץ, נתבקש על ידי חבר שלו לחתום לו ערבות למשכנתא. לימים עזב חברו את הארץ תוך שהוא מותיר את החובות והדירה נטושים.
הבנק (כפי שבנקים נוהגים בדרך כלל) הגיש תביעה כנגד רומן הערב בחוב.
ובתגובה, רומן, הגיש בקשת רשות להתגונן מפני הבנק, וטען כי לא הוסבר לו דבר לגבי מהות חתימת הערבות, הפרטים וההשלכות של חתימה על הטפסים.
הוא הבין שמדובר בחתימה פורמלית בלבד, ולטענתו, כאשר חתם על הערבות, לא ידע קרוא וכתוב בעברית. עוד טען כי לא הוסבר לו דבר במעמד החתימה.
השופטת דחתה את תביעת הבנק כנגד הערב
השופטת רביד קיבלה את טענות הערב, ודחתה את התביעה של הבנק. השופטת קבעה כי אין חולק שהפקיד שהחתים את רומן אינו יודע רוסית, והפקיד היה צריך להסביר לערב את פשר ערבותו.
השופטת קבעה שאין די בכך שהערב יודע שהוא חותם על ערבות. הבנק היה חייב להסביר לו את כל המרכיבים העיקריים בכתב הערבות שעליו חתם. רק הסבר כזה עשוי למנוע את הטעיית הערבת לטיב העסקה והבנק היה צריך להסב את תשומת ליבו של הערב לכך שיידרש לפרוע את החוב גם אם הנכס לא ישמש בטוחה להלוואה.
בקיצור, הבנק פישל והערב ניצל
השופטת סברה כי במחדלי הבנק, הוא הפר את חובתו שלא להטעות את המשיב. השופטת הסתמכה גם על סעיף בחוק הבנקאות (שירות ללקוח) לפיו לא יטעה בנק את הלקוח ויש חובה על הבנק להיות אקטיבי בהסבר ולא להסתמך על הלקוח שיבין לבד, וחובה על הבנק לספק לערב את כל המידע וכל הפרטים הדרושים.
השופטת בדקה ומצאה שלא היו פרטים חשובים בין היתר, גובה החוב לו ערבים, שיעור הריבית, מספר התשלומים ועוד.
חשוב להבין
קיימת הנחיה מפורשת של המפקח על הבנקים המחייבת התייחסות מיוחדת לעניין עולים חדשים, הסבר מפורט בשפתם.
השופטת קבעה כי משכורתו של הערב נמוכה דייה, וברור לבנק שהוא לא יהיה יכול לפרוע את החוב.
סופו של דבר, השופטת קבעה כי הבנק הפר את חובותיו כלפי הערב, ולכן ביטלה את ערבותו.
נקודה נוספת חשובה גם היא,
לעניין טענת השיהוי בהגשת התביעה. הדירה נמכרה בשנת 2008, ורק בשנת 2011 הבנק החל לפעול כנגד הערב. השופטת לא קיבלה את הסיבות שטען הבנק לגבי השיהוי הניכר בהגשת התביעה. השופטת ציטטה את דבריו של כבוד השופט העליון, דנציגר, לפיהן יש להרתיע נושים מפני שיהוי בלתי סביר בשימוש בזכויותיהם, וניצול השליטה הניתנת להם בהגשת ההליכים, ולמנוע מהם ניהול בעצלתיים של ההליך כנגד החייבים העיקריים ודחיית מועד הפניה לערבים.
שיהוי בנקיטת הליכים כנגד ערב מוגן, וקביעת מיצוי הליכים כנגד החייבים, מהווה הפרת חובת תום הלב, ולכן בכל התקופה הזו אין לחייב בריבית בכלל. השופטת קבעה שלכל היותר היה על הבנק לפעול תוך חצי שנה ממכירת הדירה, ואילו לא ביטלה את הערבות, לא היתה מאפשרת לבנק לגבות ריבית בגין התקופה הזו.
כמובן שהשופטת חייבה את הבנק בהוצאות ושכ"ט בגובה 8,000 ₪.
תא 16212-05-10, ניתן ב-27/10/14, ע"י כבוד השופטת רביד, בבית המשפט השלום בתל אביב.