בשנת 2008 חוקק תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, המעניק הגנת הדיור החלוף גם לנוטלי משכנתאות או במצב של כונס נכסים.
מהי ההגנת הדיור החלוף? מי זכאי לה? ומה משמעותה?
דיור מוגן משמעותו, שבמקרה שהדירה מעוקלת אוג בכינוס נכסים והנושה מבקש להתמנות ככונס נכסים למכור אותה בשל חוב, הדירה תימכר כתפוסה, קרי, שבני הבית לא יפונו, אלא יהפכו להיות שוכרים של הבעלים החדש של הדירה, והם יגורו שם למשך כל ימי חייהם.
דיור חלופי, משמעו שכאשר הדירה מעוקלת, ומבקשים למכור אותה, הנושה צריך לדאוג למימון דמי שכירות בדירה ראויה למשך זמן שייקבע על ידי רשם ההוצאה לפועל בהתאם לנסיבות.
לאחר התיקון ברור כי לא ניתן לפנות אנשים מבית מגוריהם, אלא אם תהיה להם קורת גג חלופית.
תיקון חקיקה זה הינו משמעותי ביותר, גם במקרה שאדם נטל משכנתא מהבנק או שהנכס תחת כינוס נכסים.
במקרים אלה, כאשר אדם רוכש דירה ולצורך כך הוא מקבל הלוואת משכנתא מהבנק, נוהג הבנק להחתים אותו במסגרת חוזה ההלוואה, כי הוא מוותר על זכותו לדיור חלוף מכוח סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל ו/או על סעיף 33 לחוק הגנת הדייר.
התיקון בחוק קובע כי במקרה שלא הוסבר לחייב כי יש לו זכות לדיירות מוגנת או חלופית, והוא בעצם חתם כי הוא מוותר על זכות זו מבלי שבכלל גילו לו שהוא זכאי לה, אז הבנק יהא חייב לדאוג לו לסידור חלופי או מוגן, בהתאם לנסיבות ולמצב הרישומי של הנכס. אם הדירה רשומה על שם החייב בטאבו, הוא עשוי להיות זכאי, במקרים אלה לדיירות מוגנת. במקרה שהדירה לא רשומה על שמו בטאבו הוא יהא זכאי רק לדיור חלוף.
בפסק דין עא 9120/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' אברהם פלקסר (ניתן בספטמבר 2011) חוזר בית המשפט העליון על תכליות חוק ההוצאה לפועל, ואומר כי "חוק ההוצאה לפועל חותר להשגת איזון בין שתי תכליות. מן הצד האחד ניצבות התכלית הכללית שעניינה הגנה על קניינו של הנושה והתכלית המיוחדת לסייע לו בגבייה מהירה ויעילה של חובותיו. מן העבר השני ניצבות התכלית הכללית שעניינה הגנה על כבודו ועל חירותו של החייב שאינו יכול לפרוע את חובו והתכלית המיוחדת למנוע את קריסתו הכלכלית ואת הפיכתו לנטל על החברה." ועקרונות אלו מוטלות גם על כונס נכסים שמונה לטיפול בחיב.
החוק קובע כי במקרה שעוקלה דירת מגורים של חייב, לא ניתן להורות על מכירת הדירה אלא לאחר שהוכח לרשם ההוצאה לפועל שלחייב ולבני משפחתו הגרים עמו יש מקום מגורים סביר או שיש לו או לבני משפחתו הגרים עמו יכולת כלכלית המאפשרת להם מימון מגורים או שהועמד להם סידור חלוף. עוד קובע החוק במסגרת תיקון 29 כי רשם ההוצאה לפועל חייב לזמן את החייב לדיון בעניין, והחייב יכול לבקש להשהות הדיון עד שימנה לעצמו עורך דין שיייצגו. במידה ואין ביכולתו לממן עורך דין, הוא רשאי לפנות לסיוע המשפטי לבדוק האם הוא זכאי למימון לפי חוק הסיוע המשפטי.
הדבר המשמעותי הנוסף בשינוי זה כי הוראות אלה יחולו גם על משכנתאות. קובע החוק, כי גם אם פורש בשטר המשכנתא שהחייב מוותר על זכותו באופן שהוא קרא והבין את המשמעות של הויתור, ולחייב אין יכולת להשיג לעצמו דיור חלוף, הוא יהא זכאי למינימום של 18 חודשים.
חשיבות השינוי בחקיקה הינו בכך שלא ניתן להותיר אנשים ללא קורת גג.
בעניין פסק הדין האמור, ביטל בית המשפט העליון את הסעיף וקבע כי הבנק לא הסביר לחייב את זכותו לדיור חלוף, ובוודאי לא את הויתור על הזכות, ומשכך, הבנק נדרש לדאוג לחייב לסידור חלוף. פסיקה זו חשובה, שכן היא יוצרת הלכה ברורה לגבי התנהלות הבנקים במקרה של מימוש דירות מגורים, ונורמה חברתית, לפיה אנשים לא יזרקו בגלל משכנתא לרחובות. בעבר נורמה זו היתה נורמה מוסרית שהבנקים החילו אותה עליהם. כיום, לאור ההתפתחות הכלכלית החברתית, קדושת דירת המגורים פחתה, והחקיקה הזו מהווה שימור הנורמות החברתיות באמצעות עיגונן בחקיקה מתאימה, ככל שהיא נוגעת למבצרו של האדם וכבודו.