אין לתאר את החופש הרגשי אותו חווים לקוחותי כאשר התהליך מסתיים והם מגיעים להסדר מול הבנק, ומתחילים בחיים חדשים.

לעיתים אנשים לא מבינים את הנזקים שהמצב הזה גורם להם. להיות בעל חוב זה לרדת מתחת לרדאר, לחיות בבושה ובפחד כל יום, להרגיש חצי בן אדם. להתבייש, להרגיש אשם. בנוסף, מטבעם של חובות והסתבכויות להסתבך אף יותר ולהגיע למימדים מפלצתיים במהירות.

יש לקוחות שהגיעו אלי לאחר עשרות(!!) שנים של תחושות קשות. התחילו את החוב בגיל 20 ומשכו אותו עד לגיל 50 או 60. שנים שבהם חששו לפרוח, לא יכלו לצאת מן הארץ, כל מכתב הקפיץ להם את הלב, חיו בפחד מנושיהם.
בלי להרגיש, הם התכווצו והתכווצו, ופחדו לשווא.

יש פתרונות, ויש להתמודד עם הפחד ולעמוד מולו. לא להדחיק.

מבחינתי כל אדם כזה שאני משחררת לחיים נורמליים, אני חווה כאילו הוצאתי אותו מהכלא לחיים חופשיים ומלאי תקווה ופוטנציאל.